ההיסטוריון פרופ' יהודה באואר, מחוקרי השואה החשובים בעולם, הלך אמש (שישי) לעולמו בגיל 98. באואר הקדיש את חייו לחקר השואה והאנטישמיות. הוא נמנה עם בכירי חוקרי השואה בעולם, פרסם עשרות ספרים וב-1998 זכה בפרס ישראל בחקר ההיסטוריה של עם ישראל. באואר ייעץ לממשלות ולגופים בינלאומיים בנושאי הנצחת השואה, מאבק באנטישמיות.
באואר נולד בפראג בשנת 1926 למשפחה ציונית. ב-1939 עזבה משפחתו את ביתה ונמלטה לארץ ישראל. באואר סיים את לימודיו התיכוניים בחיפה ולמד באוניברסיטת קרדיף שבוויילס, בעזרת מלגה בריטית. עם שובו לישראל הצטרף לקיבוץ שובל והחל בלימודיו לתואר באוניברסיטה העברית.
ממייסדי תחום חקר השואה בארץ
ב-1946, במסע למצדה, פגש באואר את יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח ואת רוז'קה קורצ'אק, לוחמת מגטו וילנה שסיפרה על השואה. זו הייתה העדות הראשונה אליה נחשף באואר מאנשים שחזרו בחיים משם.
בנעוריו היה חניך בתנועת השומר הצעיר, התגייס לפלמ"ח ולהגנה והיה ממייסדי קיבוץ חצרים. הוא לחם במלחמת העצמאות, סיים את לימודיו התיכוניים בחיפה ולאחר מכן למד באוניברסיטת קרדיף שבוויילס. הוא קיבל תואר דוקטור בשנת 1960. בתחילת שנות השישים התיידד עם המשורר והפרטיזן אבא קובנר, ממנהיגי ההתנגדות היהודית לנאצים בפולין, ששכנע אותו לעסוק בחקר השואה.
הבית המחקרי הראשון שלו היה בגבעת חביבה, שם קרא עדויות על השואה. בהמשך חקר גם ביד ושם ובקיבוץ לוחמי הגטאות. לטובת מחקריו למד פולנית, יידיש וצרפתית, לצד חמש השפות בהן שלט.
כאמור, את העשורים הבאים, עד מותו, הקדיש לחקר השואה, האנטישמיות ורצח עם. באואר היה ממייסדי תחום חקר השואה בישראל ומבכירי חוקרי השואה בעולם.
טרם פרוץ מלחמת העצמאות יצא ללימודי מדעי הרוח בקרדיף שבאנגליה בזכות מלגה שקיבל משלטונות המנדט הבריטי. הוא למד היסטוריה של סין ויפן, ארה"ב במאה ה-20, אנגליה במאות ה-16 וה-17 ועוד - והתרחק מנושאים יהודיים. עם תחילת המלחמה שב לארץ כדי להילחם
לאחר שנה החל בקריירה אקדמית במכון ליהדות זמננו ע"ש אברהם הרמן באוניברסיטה העברית, שם היה פרופסור אמריטוס להיסטוריה וללימודי השואה במשך שנים רבות. במקביל, ייסד ועמד בראש המרכז הבין-לאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון באוניברסיטה העברית, ובין השנים 1995 עד 2000 היה המנהל האקדמי של יד ושם.
מחשבותיו עיצבו את הדיון על השואה
הוא היה המייסד והעורך של כתב העת "לימודי שואה ורצח עם" של אוניברסיטת אוקספורד וכן שימש כפרופסור אורח באוניברסיטאות ובמוסדות אקדמיים בכירים. בין השנים 1995-1986 היה העורך של ה- Journal of Holocaust and Genocide Studies ובין 1995-1980 שימש יו"ר חוג הבית בבית נשיא המדינה.
בשנת 1998 קיבל באואר את פרס ישראל על הישגיו בחקר השואה. בשנת 2001 נבחר לחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ובשנת 2008 קיבל את אות "יקיר ירושלים" מעיריית ירושלים.
With great sadness, we received information about the passing of Professor Yehuda Bauer.
His thoughts and words shaped and inspired the academic debate about the tragedy of the Shoah. His work will be continued by all the people engaged in preserving the Memory.
"The horror of… pic.twitter.com/ZXfLaVpvSw
— Auschwitz Memorial (@AuschwitzMuseum) October 18, 2024
בין השנים 1996-2000 שימש באואר בתפקיד ראש המכון הבין-לאומי לחקר השואה של יד ושם. לאחר מכן היה יועץ אקדמי בכיר בארגון ובמקביל היה חבר מועצת יד ושם וחבר הוועדה המדעית של יד ושם.
מוזיאון אושוויץ בירקנאו פרסמו בעמוד ה-X שלהם (לשעבר טוויטר) הספד לפרופ' באואר: "בצער רב קיבלנו מידע על פטירתו של פרופסור יהודה באואר. מחשבותיו ודבריו עיצבו ועוררו השראה בדיון האקדמי על הטרגדיה של השואה. עבודתו תימשך על ידי כל האנשים העוסקים בשימור הזיכרון".
אחת השאלות שהעסיקו אותו בתור חוקר שואה ורצח עם, היתה סוגיית הייחודיות של השואה. מצד אחד באואר סבר שיש הקבלות ברורות מאוד בין השואה כרצח עם לרציחות עם אחרות, שתחילתן עם תחילת האנושות.
הוא הסביר, כי הדבר המרכזי המשותף לכולן הוא סבל הקורבנות, שאינו שונה בין יהודים, אינדיאנים באמריקה, שבטים בדרפור או בני הטוסטי ברואנדה. שנית, הסביר, כי מבצעי רצח העם תמיד משתמשים בשיטות הטובות ביותר שנגישות להם לביצוע הרצח.
חסרת תקדים - לא ייחודית
מנגד, הסביר גם מדוע השואה היתה שונה מכל רצח עם אחר. בעבודותיו טען באואר כי השואה היא תוצאה קודם כל של האידאולוגיה ולא תוצאה של המבנים החברתיים הגרמניים. לדעתו עצם מלחמת העולם השנייה היא ראשית לכל מלחמה אידאולוגית. הנאצים פתחו במלחמה מסיבות אידאולוגיות, בעוד שהגורמים הכלכליים והמדיניים, עם כל חשיבותם, הם משניים לאידאולוגיה.
באואר סבר כי השואה היא תופעה חסרת תקדים, בכך שהיא מקרה רצח העם הקיצוני ביותר שהיה עד כה באנושות, אך הדגיש כי היא אינה ייחודית, משום שאם יכיר בכך שהיא ייחודית, המשמעות תהיה שהיא התרחשה פעם אחת ולא יכולה לחזור על עצמה - אמירה שלה התנגד באואר.
בשנים האחרונות, פרופ' באואר התבטא לא פעם בחריפות נגד הרפורמה המשפטית, כמו גם נגד המלחמה ברצועה. בראיון שנערך עמו ברשת ב', אמר באואר כי אין שום בסיס להאשמת ישראל ברצח עם, אבל "ההרג שאנחנו גורמים בעזה הוא מה שנקרא בשפה האקדמית 'פשעי זוועה המוניים'".
באואר היה נשוי לשולה ואב לשתי בנות ממנה. את בת הזוג השניה שלו, אילנה, הכיר ב-1958 במקהלה האזורית של קיבוצי השומר הצעיר. לאחר שהתגרש ב-1993 עברו השניים לחיות יחד, עד מותה של אילנה ב-2011.
יו"ר יד ושם דני דיין אמר כי "פרופ׳ יהודה באואר העשיר לא רק את ידיעותינו על השואה אלא גם את הבנתנו את המאורע חסר התקדים בהיסטוריה היהודית והאנושית. באואר מעולם לא נשאר ספון בדלת אמותיו של מגדל השן האקדמי אלא תמיד היה 'אינטלקטואל מעורב'. את עמדותיו הביע בנחרצות אך תמיד תוך כיבוד של החולקים עליו. במשך עשרות שנים ועד ימיו האחרונים זכה יד ושם והעולם כולו ליהנות מידיעותיו, מתובנותיו וממחקריו במסגרת תפקידיו במכון הבין-לאומי לחקר השואה של יד ושם ובתפקידיו בארגונים בין לאומיים. עם לכתו של באואר איבדנו את בכיר חוקרי השואה בימינו".
הלוויתו תתקיים מחר (ראשון) בשעה 16:00 בקיבוץ שובל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו