החלטת העליון לאשר תפילה בהפרדה צריכה לשמש כמסר לכל גורם קצה במדינה

באלימות, באגרסיביות בלתי נגמרת, עם כינויי גנאי ופיצוץ אירועים, הצליחו בשנה שעברה פעילים אנטי דתיים לפוצץ את התפילה ביום כיפור בכיכר דיזנגוף בתל אביב, אך איכשהו, בעיני עיריית תל אביב, דווקא הקורבן הפך לתוקף.

תפילה בהפרדה, הם לא השכילו להבין, הינה דבר בסיסי במדינת ישראל, גם אם לא מדובר בכוס התה שלהם. מזל שלפחות שופטי העליון הבינו שמדובר בהזיה מארץ ההזיות והפכו את ההחלטה.

בשנה שעברה, לצד המחאות נגד הרפורמה המשפטית, ביקשו פעילים כאלו ואחרים למנף את ההפגנות גם לפעילות אנטי דתית. הם יצאו בחריפות נגד חב"ד, התנגדו לישיבת מעלה אליהו וניסו לקדם את הסגירה שלה, ובשיא השיאים פעלו לעצור את התפילה בכיכר דיזנגוף. כשלא הצליחו בזאת, בשל מחאה מתוחכמת של ראש יהודי, שהפכו שרשרת דגלים להפרדה מאולתרת וכמעט בלתי נראית, הם החליטו לפוצץ את האירוע וגם הצליחו בכך.

מדובר באקט אלים, כוחני, שכל כולו זועק אנטי דתיות, אך במפתיע מי שהצטרפו להם השנה הייתה עיריית תל אביב שהחליטה שלא יהיו תפילות בהפרדה בכיכר דיזנגוף. בעירייה טענו כי לא מדובר באיסור הפרדה כללי, אלא רק בכיכר דיזנגוף, שהפכה שנויה במחלוקת, אך בראש יהודי טענו כי ניסו שוב ושוב להגיע להסכמות ובעיריית תל אביב סירבו בתוקף.

כעת, הגיעו שופטי העליון והוכיחו כי יש גם קולות של היגיון בתוך השיגעון. אף שלא פרסמו נימוקים להחלטה, ברור למדי שהם סבורים, כמו כל אדם נורמלי במדינת ישראל, שניתן לקיים תפילה בהפרדה בחוצות העיר העברית הראשונה מבלי שהדבר ייחשב ככפייה דתית או כצעד לא לגיטימי.
ההחלטה הזו צריכה לשמש כמסר לכל גורם קצה במדינת ישראל שמבקש להכתיב את מדיניותו על יתר האוכלוסייה – מותר לקיים, בגבולות ההיגיון, אקט דתי.

כפי שהמוסלמים מקיימים תפילה בהפרדה בתל אביב ללא שום הפרעה, כפי שנוצרים מקיימים אירוע הטבלה בתוך מבנה של עיריית תל אביב, גם יהודים, בארץ היהודית והדמוקרטית, זכאים לקיים את דתם בצורה מוסדרת.

האירוניה הגדולה ביותר הינה הדרך שבה אירוע זה הסתיים. פעילי המחאה, שניצלו את הכעס על הרפורמה המשפטית כדי להשליט גישה אנטי דתית קיצונית, לא סובלנית, ולא מכבדת, קיבלו סטירת לחי מצלצלת מהגוף שאותו הפכו לקדוש. בית המשפט העליון אמר את דברו – מותר לקיים תפילות בהפרדה.