הגליל יהיה שוב בידנו?

זה כנראה היה מתחיל בשמועות: פיצוץ של רכב צבאי סמוך לאביבים, מטען, אולי אפילו נ"ט. הניסיונות להבין אם יש נפגעים או לא היו תלויים בשברי מידע, כמו גם השאלה אם זה קשור לדיווחים על חדירת מחבלים למלכיה. תחילה היינו אומרים שזה פייק ניוז, או שמדובר בדמיונות של אנשים כתוצאה מהלחץ — פח"ע מורגנה. אבל ככל שהזמן היה עובר, היו מגיעות התמונות והידיעות, והמצב החמור היה מתבהר.

חוליית מחבלים חמושה בתתי-מקלע נוסעת בשני טנדרים ומבצעת ירי על רכבים במרחב צומת כברי. תחנת דלק בין חורפיש לאלקוש עולה בלהבות וחוסמת את כביש 89, עם בני ערובה כנראה בתוך החנות. עדויות של נמלטים מהזירה מדווחות על עשרות מתפללים מותקפים במעלות, שלא ברור מה עלה בגורלם. טלפונים מתושבים המסתגרים בביתם בקיבוץ סאסא מעידים על מחבלים שמבצעים טבח בשבילי הקיבוץ. צפת והר מירון מופגזות במשך למעלה משעה, ומצנחי רחיפה מלבנון גולשים לקריית שמונה, מצטרפים לכוח רדואן שמגיע גם מצפון כדי לזרוע יחד הרס בעיר.

מאוחר יותר היה מתברר שגם מוצבי הגבול נכבשו, והמחבלים התקדמו דרומה והשתלטו על מורדות רכס מירון, תוך שליטה על בקעת בית הכרם. ומעל לכל, דובר צה"ל היה מודה כי עשרות אנשים נחטפו לתוך לבנון.

תסריט בלהות? בהחלט, אבל הוא ממש לא מופרך. די לעצום עיניים לרגע ולדמיין איך זה היה עלול להיראות אילו המשכנו לעצום עיניים ולהתעלם מהאיום.

תכנית חיזבאללה לכיבוש הגליל הייתה על השולחן. כולנו ידענו שזו כוונתם, אבל החשיפה של ההיערכות השיטתית בכפרי דרום לבנון והיקפי האמל"ח בתשתיות התת-קרקעיות הייתה מבהילה ומזעזעת. השאלות הנוקבות רבות, אך כעת אין עוד מקום להיסוס — ומדינת ישראל, לשמחתנו, סוף סוף מספקת תשובות. צה"ל ומערכת הביטחון פועלים בנחישות בצפון, במבצעים המורכבים ביותר שראינו מזה שנים, גם ברגעים אלה ממש, בעשרת ימי תשובה. זהו לא רק תגובה, אלא תשובה, יוזמה, וחזרה לעוצמה ולביטחון — חזרה לעצמיות שלנו כאומה רודפת חיים וגבורה.

יחד עם זאת, ראוי לזכור — לבנת היסוד הביטחונית התערערה כעת בגליל, אך מערכות רבות אחרות אינן מיוצבות ומשוועות להתייחסות ראויה. הגליל מתמודד עם אתגרים רבים מדי, במשך שנים רבות מדי. הפערים הבלתי נסבלים בתחום הבריאות, התעסוקה, החינוך, התרבות וביטחון הפנים, הם פערים שהאיצו מגמות דמוגרפיות חריפות, לפיהן צעירים עזבו את המרחב ומשפחות חדשות מיאנו להגיע. כל רבדי איכות החיים הללו מצטרפים לאתגר "החיים עצמם" — אתגר הביטחון, שכאמור, התחיל לקבל תשובה. אין ספק כי זהו צו השעה, והעיסוק בצרכים הבסיסיים הוא הכרחי, אך אסור לכוון את התשובות שלנו רק אליהם. הכול קשור בהכול.

חבל ארץ איתן, כזה שהמדינה מתעדפת בהשקעה חכמה ובעוצמה כלכלית, יעניין יזמים, ימשוך מתיישבים ויניע מעגל חדש וחיובי של עיצוב פני המרחב. גליל משגשג ישדר עוצמה גם כלפי חוץ, כזו שתסייע במניעת מחשבות זדון נוספות כמו אלו שאפיינו את חיזבאללה, על כך שמדובר במרחב חלש שאינו במרכז תשומת הלב הישראלית ושאפשר להשתלט עליו.

כדי להחזיר את ישראל לגליל, צריכים להבין שישראל לא הייתה בו במלוא רצינותה גם לפני המלחמה. כדי להחזיר את ישראל לגליל, צריכים לחשוב על חבל ארץ איתן עם חזון אחר לחלוטין מזה של תרחיש האימים שתיארנו לעיל — חבל ארץ שיכלול, לדוגמה, מרכז פיתוח חדשני בצומת כברי, התחדשות עירונית אטרקטיבית במעלות ובצפת, הרחבה ניכרת של ההתיישבות לאורך קו הגבול, אוניברסיטה גלילית בקריית שמונה, תמריצים לחברות שיעברו לצפון, תשתיות לאומיות, וקהילות חזקות עם חיי חברה ותרבות. צריכים לעצום עיניים ולדמיין, ואז להפשיל שרוולים. על כל אלה נדרש מהממשלה לחשוב כבר עכשיו, ולדאוג שבמקביל ללחיצה הטוטאלית על דוושת הגז בלחימה, יש מי שמרים את הראש אל האופק של נתיב הנסיעה — אל הדרך הנכונה להחזיר את ישראל לגליל.

הכותב: אופיר שיק, סגן ראש מועצת גליל תחתון ויו"ר ארגון לב בגליל.