גינת זיכרון הוקמה לזכר רות פרץ ז"ל: "הייתה עטופה באהבה אין סופית של אבא אריק ז"ל"

רות פרץ ז"ל בת ה-16, הייתה מקור שמחה ואור לכל סובביה. יחד עם אביה, אריק ז"ל, השניים חיו את חייהם במלואם, רקדו בפסטיבלים ובאירועים ברחבי הארץ. הצמד, שתמונותיהם נחרטו בזכרוננו, הגיעו לרקוד בפסטיבל הנובה ביער רעים, שם מצאו את מותם. השניים נחשבו כנעדרים תחילה, אך לאחר יותר מחודש, גופותיהם אותרו.

רות, תלמידת בית ספר "גן אור" של אקים חיפה, לא הספיקה לעבור למתחם בית הספר החדש לחינוך מיוחד שהוקם בשנים האחרונות בשטחי כפר ביאליק ונפתח לפני כמה חודשים, אתמול (יום שני, 7.10.24), נחנכה לזכרה גינת זיכרון בשערי בית הספר.

"אריק ורות רק רצו לרקוד ולהנות, ונרצחו באכזריות בעודם מחובקים. הקשר שלהם היה כל כך מיוחד ואריק לא הסכים שהמוגבלות תמנע מרותי לחיות את החיים במלואם. היא הייתה עבורו כל העולם, השמש, הירח והכוכבים, והוא היה עבורה המקום הבטוח, האיש שהיא סומכת עליו. בשנה האחרונה הזכרנו וסיפרנו על רות בשיעורים בכיתות, באימוני הבריכה שכה אהבה ובפעילויות הפנאי הרבות. רות תהיה איתנו לעד", אומרת רנין חוראני, מנהלת בית ספר "גן אור" של אקים חיפה.

בית הספר לחינוך מיוחד ומרכז היום לבוגרים של עמותת אקים חיפה נחשבים למתחם החינוך והשיקום העדכני ביותר באזור הצפון, ומאכלסים כ-100 נשים וגברים עם מוגבלויות שונות. במתחם החדש, שהוקם בסיוע משרד החינוך, ביטוח לאומי וקרן שלם, האפוטרופוס הכללי והקדש דסקל ובשיתוף פעולה מלא עם מועצה אזורית זבולון, ישנם שלושה אגפים וחצר, אשר פועלים כיחידות נפרדות אך מקושרים ביניהם ליצירת רצף טיפולי. רוני צביק, חבר הוועד המנהל של עמותת אקים חיפה שלקח על עצמו את פרויקט הקמת גינת ההנצחה, מוסיף: "כאבא לבת עם מוגבלות המתגוררת בדיור בקהילה, אני יכול להעיד על החיבור הייחודי שיש לנו, ההורים לילדים המיוחדים, עם ילדנו המיוחדים". 

רננה טויטו, המחנכת לשעבר של רות בבית הספר "גן אור" של אקים חיפה, כתבה לה, "רות היקרה, זכיתי ללמד אותך בכיתתנו שנתיים ובכלל להכירך ולראות אותך גדלה כ-10 שנים. נערה נבונה, יודעת מה היא אוהבת ורוצה, עטופה באהבה אין סופית של אבא אריק. הגעתי לבקר אותך גם בביתך, היה ניכר כמה את אהובה. הנדנדה, הטלוויזיה, הבובות שלך, הכול על מנת שתהיי מוקפת בדברים שעושים לך טוב. נזכרת ברצון שלך לקבל חיבוק כשאת חוששת מקול חזק, אני מתארת לעצמי כמה בטח פחדת ברגעי האימה האחרונים. ולא היה מי שייתן חיבוק. היה ברור לכולם הקשר המיוחד שיש רק לאבא אריק ולך. רות ידעה מה היא רוצה - ידעה לבקש לשתות, לישון, להתכסות, ידעה לבקש לצאת לטיול, ידעה להגיד לא ולעמוד על שלה. אני נזכרת ביד הקטנה של רותי תופסת את אצבעותיי ומתרגשת, ילדה קטנה שרק ביקשה שיאהבו אותה. מאחלים לימית, יערית ולאמא אלינור, כוחות וחיזוקים לעבור את התקופה הכול כך קשה הזו. נתגעגע אליך רות".