כאב ותקווה: גם בציון השנה ליום השחור בתולדות המדינה - אין לי ארץ אחרת

מהאימהות בממ"דים ועד ללוחמים עצמם - יש גיבורים בכל מקום • הזיכרון הקולקטיבי מתעצב ומזכיר לנו את החובה להמשיך

השר גלנט מנחם את אלמנתו של מפקד גדוד 13 של גולני, סא"ל תומר גרינברג ז"ל, צילום: רויטרס

שנה לטבח הנורא.

את ציון יום השנה למלחמה התחלתי בהלווייתו של רס"ל אור מנצור, לוחם אגוז בן 21 שנפל בערב החג בעת לחימה בלבנון לצד מפקדו. זעקת אמו יהודית נשמעה והורגשה בכל תא בגופי. זעקה שהיתה מלווה בכאב, תחינה ותפילה. עבורי זו היתה זעקת התעוררות.

סא"ל תומר גרינברג ז"ל בראיון ליואב לימור, צילום: אורן כהן

התעוררות שחשתי גם כשביקרתי בכפר עזה הנטושה, בין בתי שכונת דור צעיר לביתם של איתי והדר ברדיצ'סקי ז"ל, שאת ילדיהם התאומים, בני העשרה חודשים בלבד, תומר חילץ בחיים כנגד כל הסיכויים. היה זה רגע משמעותי שנצרב בזיכרון הקולקטיבי הלאומי של 7 באוקטובר וריגש מדינה שלמה, כיצד מג"ד בגולני מחזיק שני פעוטות רכים על רקע מראות ההרס אחרי הטבח הנורא.

הרגשתי בכל ליבי שגם פה, בכפר עזה, ובכלל בעוטף, נשוב לבנות ולחיות, כפי שגוש עציון נפלה יום לפני הקמת המדינה, ותושביה נפלו תוך כדי לחימה וחלק אף נלקחו בשבי. אם לגוש עציון חזרנו, גם לכאן עוד נשוב.

חיילי צה"ל ברפיח, צילום: דובר צה"ל

תומר היה גיבור. פקודיו שהלכו אחריו ונהרגו ב-7 באוקטובר היו גיבורים גם הם. אנשי כיתת הכוננות והרבש"צים שהיו הראשונים להסתער ביישובים ובקיבוצים. גם יתר החיילים, הקצינים, השוטרים והאזרחים שהבינו את גודל השעה ורצו דרומה בלי לחכות לקריאה היו גיבורים.

הגיבורים של היום הם גם אותם אבות שהשאירו את היקר להם מכל בממ"ד ויצאו אל תופת שלא ידעו אם ישובו ממנה. הגיבורות של היום הן אותן אימהות, אחיות, סבתות, נשים חזקות שהגנו בגופן על ילדיהן, שהרגיעו בחיבוק ובמילה טובה.

הגבורה היא אצל כל אחד ואחת מאיתנו.

החל מ־7 באוקטובר, כשתומר יצא מביתנו להילחם ועטה עליו ווסט ונשק, גם אני עטיתי ווסט - כזה שלא רואים אך שומר על הנפש והתקווה. אני נושאת אותו איתי לכל מקום ובכל זמן, כך גם ברגעים הכי קשים וחשוכים, כשנדמה שאני עומדת לטבוע מצער וכי אין ביכולתי להכיל עוד. אותו ווסט שומר עלי, מזכיר לי את הסיבות שבגללן יצאנו להילחם, את החובה שלנו לא לוותר ולא להפסיק עד שכל 101 החטופים ישובו. הוא מזכיר לי לא לוותר עד שישוב השקט בצפון, להשקיע בשיקום יישובי עוטף עזה, למגר את הטרור ביהודה ושומרון, לבסס עתיד בטוח במדינה האהובה שלנו עבור ארבל בתי היקרה.

אשירה גרינברג, אלמנתו של סא"ל תומר גרינברג, צילום: אורן בן חקון

אני לא מוותרת ולא מאבדת תקווה, גם היום, שנה ליום השחור ביותר בתולדות המדינה, כי זו ארצי, וגם אם שינתה את פניה - אין לי ארץ אחרת.

הכותבת היא אלמנתו של סא"ל תומר גרינברג, מפקד גדוד 13 בחטיבת גולני שנפל בקרב בצפון רצועת עזה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר