אני מעדיף בתום שנה למלחמה לקחת מבט בגובה העיניים. למשל, זוג ידידים שהחל בחודשים האחרונים להיות מטווח יותר מאשר בשמונת החודשים הראשונים למלחמה. הם מתגוררים בבידוד יחסי במקום נפלא בצפון, כ־6-5 קילומטרים מגבול לבנון. לא מזמן ביקרנו אצלם וקיבלנו תצוגה של שני יירוטים, כנראה כטב"מים מעל הר מירון. האישה אמרה שהיא אופטימית לגבי הדרום, ששם רואים את הסוף. שם התושבים חוזרים הביתה. אבל היא היתה בתחושה של חוסר מוצא לגבי הצפון, ירי הטילים של חיזבאללה, וכאילו אין דרך לפרוץ את מצב הדריכה במקום.
דואליות שהורגשה מייד
לאחרונה האופטימיות הדרומית ממלאת אותה גם לגבי הצפון, לא קשה להבין למה. בינתיים, לפחות פעם או פעמיים ביום, הם מקבלים התרעות להיכנס לממ"ד. יש מי שבוחר להישאר ב־7 באוקטובר. העובדה שרה"מ נתניהו החזיר לעצמו את התמיכה הציבורית, שהיא כפולה מזו של שני המתחרים שלו גנץ ולפיד, מלמדת שחלקים גדולים בציבור מעריכים את מה שעשה כדי להוציא את ישראל מ־7 באוקטובר, ולהעביר אותה למלחמה שבה היא מכריעה את שני צבאות הטרור האיראניים שעמדו בשעריה.
ממדי האסון בקיבוץ בארי // צילום: אורן בן חקון
הדואליות הזאת הורגשה כבר בשבוע-שבועיים הראשונים שלאחר מתקפת הטבח. פחות משבועיים אחרי נסעתי לעבר יישובי הנגב המערבי, ובעזרת חייל מילואים ותיק מאוד סיירתי בחלקיו החרבים והמפויחים של קיבוץ בארי. אתה בא משם. כלומר, מרפליקה שיכלה בקלות להיות בארי, או ניר עוז.
כדי להגיע לאזור הצבאי המודרך השתמשתי בשמה של המורה שלי בכיתות יסוד שהיתה ממייסדי בארי. זה לא היה מקום רפאים, וחלקים מתוכו שימשו שטח כינוס של חטיבת חי"ר ותיקה שנלחמה נגד המחבלים בג'נין ב־2002, ואחר כך נגד מוחמד בכרי.
בדירה אחת מרווחת מקיים מפקד מחלקה תדרוך לחייליו, ובדירה השכנה, שרק קיר דק חוצץ ביניהן, מקום של רצח. חילול כל דבר אנושי. על דלת המקרר תמונות פרטיות מוצמדות במגנטים. חלק מהמבקרים כבר נטלו לעצמם מזכרות, והיתה תחושה שמתפתחת תיירות מוות. ציורים, מכתבים אישיים וספרים שפוכים על הרצפה. וגם חדרי ילדים שלא אתאר ולא יתואר.
זוגות משקפיים בצד הדרך
אחר כך סיור בשממה הנוראה של יער רעים, ששם בוצע הטבח בפסטיבל נובה. זוגות משקפיים מוטלים בצידי הדרך, מזרנים מגולגלים. בקבוק ברנדי מלא כדי רבע מתכולתו. אבל עם החיילים היתה הרגשה ברורה שכבר קצרה הרוח להיכנס לעזה ולחסל את חמאס. ככל שהם היו בטוחים בעצמם, כך הדרג הצבאי הבכיר היה מבועת מהאתגר שעמד לפניו, עד שקלט שאין שום ברירה אחרת.
ובתווך האיש שהתנהלה נגדו הסתה נון־סטופ, כולל ניסיון מתמשך להפילו תוך כדי המלחמה, שניווט את המדינה למצב של סף הכרעת האויב תוך מיצוי הכוח הפנימי של העם. אני הייתי מעדיף לעבור מ"ניצחון מוחלט" ל"כל הכבוד לצה"ל" הישן והטוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו