טקס הזיכרון הלאומי לציון 12 חודשים לטבח שבעה באוקטובר התקיים הערב (שני) בפארק הירקון בתל אביב. מעל 300 מוקדים הקרינו את טקס הזיכרון הלאומי ברחבי הארץ והעולם.
בשעה 19:10 נעמד הקהל לדקת דומיה לזכרם של נופלי שבעה באוקטובר. עוד קודם תחילת הטקס המארגנים ביקשו מכל אחד ואחת מאזרחי המדינה לעמוד בסולידריות עם המשפחות בדקה הזו. את תפילת היזכור אמר הרב שמואל סלוטקי, ששכל את בניו ישי ונועם ז"ל בקרבות נגד המחבלים ב-7 באוקטובר.
אור גת, בנה של כנרת גת ז"ל שנרצחה בשבעה באוקטובר ואחיה של כרמל גת ז"ל שנחטפה לעזה ונרצחה בשבי סיפר בכאב על אחותו ואימו. "הנחמה שאני מוצא זה בחיים - שאני רואה את ירדן (גיסתו שחזרה מהשבי בעסקת החטופים ט.ס) משחקת עם גפן".
נציג משפחות התצפיתניות בנחל עוז ואביה של הדר כהן ז"ל יגאל סיפר על ביתו שנרצחה בנחל עוז, ולאחר מכן הופרחו 16 בלונים לבנים לזכרן של התצפיתניות שנרצחו ועוד חמישה בלונים צהובים עבור חמשת החטופות שעדיין בשבי. "הדר שלי, השם ייקום דמה, נפלה או יותר נכון נרצחה יחפה בפיג'מה במוצב נחל עוז. הדר ביתי הצעירה, בת יחידה אחרי שלושה בנים. הקרינה אור לכל מי שהיה סביבה. תמיד דאגה לכולם ואז רק לעצמה. על אף ששהתה במוצב לא זמן רב זה הספיק להדר להבין את כובד האחריות שבכתפיה.
"אני עומד כאן היום, אבא שאיבד את הילדה הקטנה שלו, לא מאמין שזה קשור אלי, למשפחה שלי. אני בטח לא יודע איך קמים מחורבן הבית הקטן שלי אך יודע שאנחנו חייבים לקום מחורבן הבית של כולנו - יחד בעוצמה. אני עומד כאן כנציג של מפחות התצפיתניות בנחל עוז. 'דם הבנות שלנו זועק אלינו מהאדמה'. לא נוכל לשתוק, לא נוכל לעזוב, לא נשכח ולא נתעייף. בשארית הכוחות נדאג שהאחראים יקבלו אחריות. שנה ליום האור מאז כבה האור בבית".
במהלך הטקס הוקרן סרטון עדות של יובל שרביט-טרבלסי שבעלה מור טרבלסי ז"ל נרצח בנובה. "מור הוא כל העולם שלי. היינו זוג שצמח יחד. הגענו לצומת מפלסים שם פגשנו בטנדר הלבן. הוא אמר להוריד את הראשים לצעוק 'שמע ישראל' ולהבין שאנחנו מנצחים את זה. זה היה רגע שאני חושבת שמור הבין שהוא הולך למות פה. שמעתי יריות ואז את בעלי לא בחיים. נשארנו שם בדממה".
טרבלסי סיפרה על הרגעים בהם הייתה צריכה להתגונן והשתמשה בדמו של בעלה, איתו התחתנה רק חודש קודם לכן כדי להינצל. "מרחתי את חברים שלי ואת עצמי בדם של מור, שיחשבו שאנחנו מתים. נחשפנו לווידוא הריגה, חטיפות, והחלק הקשה ביותר היה אונס. לעולם לא שמעתי זעקות עזרה כמו ששמעתי מאותה אישה. החוסר אונים הכי קשה שחוויתי בחיים שלי".
עדות של יובל שרביט טרבלסי מטקס המשפחות // טקס הזיכרון הלאומי
רפי בן שטרית, אביו של סמ"ר שמעון אלרואי בן שטרית ז"ל שנפל בקרב בשבעה באוקטובר: "אלרואי, הבן היקר שלנו, בן 20 בנופלו. ילד אמיץ לב. נולד בחול המועד פסח, יום הולדתו של עם ישראל, נהרג בשמחת תורת ישראל, על הגנת ארץ ישראל. אלרועי שובץ כבלונאי בנחל עוז ונלחם עם חבריו הבלונאים במאות מחבלי חמאס. הם לחמו בגבורה, טיפלו בפצועים, דיווחו למפקדים ונפלו מות גיבורים על הגנת המולדת. צוואת הנופלים היא גם לעשות חשבון נפש לאומי. תהליך התיקון יתחיל בקבלת אחריות. מעומק הלב הכואב ומתוך אהבה ודאגה לארץ הזאת – אני מבקש להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור בעומק וביסודיות את אסון שבעה האוקטובר".
"לא תהיה תקומה בלי החטופים"
ניצה קורן גולד, אימו של טל שוהם החטוף בעזה: "ב-7 באוקטובר, נחטפו מקיבוץ בארי 7 מבני משפחתי. ביניהם טל בני. שלושה מבני המשפחה נרצחו. אנשים וילדים חזרו לאחר 50 יום בעסקה הראשונה. טל ועוד מאה חטופים נמצאים שנה שלמה בשבי. הילדים של טל, נווה ויהל לא מפסיקים לשאול 'איפה אבא? מתי הוא יחזור? שאבא יחזור הוא יהיה מאוד זקן?' שאלות ששואלים ילדה בת 9 וילד בן 4. עם ישראל זה החטופים. בשבעה באוקטובר עברנו שואה. הייתה גם גבורה וכל העם מחכה לשלב התקומה.
"אנחנו יודעים שלא תהיה תקומה בלי השבת החטופים. אני קוראת מכאן לכל מנהיגי העולם – להעמיד בראש סדר העדיפויות את שחרורם המיידי של כל החטופים. בעסקה כוללת את כולם. מילה אחרונה לילד שלי טל: טלטלוני שלי, אם אתה רואה או שומע אותי, אנחנו עושים הכל להחזיר אותך ואת כל החטופים הביתה במהרה. אנחנו לא מוותרים עלייך והחזרת כל החטופים – כי לוותר עליהם זה לוותר עלינו".
במהלך הטקס הקריאה רותם סלע עדות של עטר כץ מאור, שהייתה נצורה 19 וחצי שעות בממ"ד וכתבה ביומן באותו היום: "אני עם סכין ביחד אחד. עוד מעט ידפקו גם אצלנו. יריות. שלנו? שלהם? מפרקת מדף – בבקשה שלא אצטרף להיכנס לשם. צעקות בערבית. מכניסה את הילדים בארון. דקה של שקט, אני פותחת את הארון. הם יושבים עם האור, על שמיכה מחובקים. אני אומרת להם כמה אני גאה בהם. בן השש אומר לי: 'אמא אני גאה בך'".
שניאור גול, מתנדב זק"א שהיה באזור הנובה ובמחנה שורה סיפר על הקושי והכאב של תהליך זיהוי הגופות. "אם הייתי מדמיין איך נאת החניה של השטן, אז מאות רכבים שרופים, שבתוכם יש מאות בחורים ובחורות. בן אנוש לא נולד כדי לחזות כאלה מראות. אני מגיע לשורה ושם עמדתי מול אנשים שעומדים עם התמונות של היקרים להם מכל, ואתה מזהה. ואני מזהה קעקועים, רסטות. אני קולט שהאנשים שעומדים מולי – אני טיפלתי ביקרים שלהם. המציאות נהיית איומה ללא הכנה מראש. אני לאישן, אני מתמוטט לתוך השינה. ברגע שמחשיך ואתה לבד, זה הרגע שכל המראות, ככל הריחות תופסים אותך אני מנסה לדמיין איך ניתן לחוג השנה את שמחת תורה".
השיחה האחרונה בין סא"ל תומר גרינברג ז"ל וסא"ל סלמאן חבקה ז"ל // טקס הזיכרון הלאומי
"רק אחרי מותם, הבנתי את עומק הקשר ביניהם"
סיפורם של סגן אלוף סלמאן חבקה נהרג כחודש לאחר תחילת המלחמה, סגן אלוף תומר גרינברג נפל חודש לאחר מכן בקרב בצפון רצועה.
אלמנותיהם של של תומר גרינברג ז"ל וסלמאן חבקה ז"ל, אשירה גרינברג וערין חבקה סיפרו על השניים לאחר שהקלטה האחרונה בין השניים השומעה בטקס. "'זאת שעתנו לקרב ולניצחון – כוחנו ועוצמתנו באחדותנו'. את המשפט שאמר סלמאן לחייליו לפני הכניסה לרצועה שמעתי שהלכתי לנחם את ערין, אישה שעד אז לא הכרתי. לא ידעתי שחודש לאחר מכן אזכה לכבוד המפוקפק להיקרא אלמנת צה"ל ושערין תגיע לנחם אותי", סיפרה אשירה.
"רק אחרי מותם, הבנתי את עומק הקשר ביניהם", סיפרה ערין. "ההקלטה ששמענו היא חלון קטן לרגעים גדולים ועמוקים בהרבה. קשר בין שני לוחמים אמיצים שמבינים את כובד האחריות וגם שני אבות לילדים קטנים, שידעו את גודל הסיכון אבל לא היססו לרגע. זה קשר שגדל מתוך אהבה עמוקה למדינה הזאת, בית משותף לשני העמים".
יונתן שמריז, אחיו של אלון שמריז ז"ל שנהרג מירי צה"ל לאחר שברח משוביו: "לפני שנה בדיוק המקום הכי יפה, הכי מלא שמחת חיים ותקווה – הפך לגיהינום. ברגע אחד הבנו את המשמעות של לבד: מחזיקים את יַדית הממ"ד ביד אַחת וסכין מטבח בּיד שנייה, בלי אוכל, בלי מים, מנסים להרגיע את הילדים, להבטיח להם שיהיה בסדר. שישים וארבעה מחברי כפר עזה נרצחו ביום הארור הזה, בהם חבריי הטובים ביותר. תשעה עשר חברי קיבוץ נחטפו, בהם אלון, אחי הקטן והאהוב.
יונתן שימריז, אחיו של אלון ז"ל: "תודה שהִצבת את הסטנדרטים, אנחנו לא נרפה עד שנתקן" // טקס הזיכרון הלאומי
"זה היה יום בלי צבא, בלי מדינה, יום שבו כל מה שהיה לנו, הוא עצמנו – האזרחים. קוראים לַזה הפקרה. במקום שנעמוד פה רבבות מעם ישראל יחד, אנחנו עומדים פה ומחכים לאזעקה, במקום שתוקם ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את המחדל, אנחנו שואלים את השאלות בעצמנו בלי לקבל תשובות. אין דוגמה אישית, אין חזון, אין מנהיגות אין קבלת אחריות.
"65 ימים היו הוא וחבריו - יותם חיים וסמאר טלאלקה בשבי, בתנאים לא אנושיים: בלי אוכל, בלי מים, תחת עינויים ואיומים, בסוף הם כתבו מילה אחת על סדין לבן - הצילו. זה לא עזר להם. במשך חמישה ימים הם חיפשו את האור, אבל לצערי, הוא נמנע מהם ברגע האחרון. אלון אחי פעל בניגוד לכֿל אינסטינקט בסיסי, הוא יזם והוביל, לא פחד לטעות, לא פחד להאמין. הוא ניווט במשך חמישה ימים בלב שכונה מופגזת בעזה בלי שאף אחד חשב שזה יכול להיות גם בתנאים הקשים ביותר, גם כשאין סיכוי, אלון, כמו אלון, האמין ופעל לסוף טוב. במותו אלון ציווה לנו את הדרך, את האור, את התקווה"
בסיום הטקס, עלה לבמה שלמה ארצי ששר את השיר "שדות של אירוסים", את תחילת השיר הקריא יגל יעקב, שאביו נרצח בשבי והוא שב ארצה לאחר ששהה בעזה 52 יום הקריא את הבית הראשון של השיר. לאחר מכן בכוונה של תקווה לשובם של החטופים שר ארצי את פזמון השיר "אנחנו לא צריכים". הטקס הסתיים בשירת התקווה ע"י שני חיילים ששרדו את הטבח של שבעה באוקטובר.
הביצוע המרגש של שלמה ארצי עם שורד השבי יגיל יעקב // טקס הזיכרון הלאומי
מעל 100 כלי תקשורת זרים מסקרים את האירוע
כ-40 אלף כרטיסים שוריינו לטובת הקהל בטקס, אך לאור המצב הביטחוני הוחלט כאמור לקיים את הטקס במתכונת מצומצמת. האירוע, שמעורר עניין בינלאומי עצום, משודר בשידור חי ביותר מ-300 מוקדים קהילתיים בארץ ובעולם, כשמעל 100 כלי תקשורת זרים, מארה”ב, סין, רוסיה, הודו, איחוד האמירויות ועוד, הגיעו לסקר את הטקס.
הטקס בהנחיית רותם סלע וחנוך דאום ישלב בין זיכרון, כאב, גבורה, תקווה ותקומה. על הבמה יעלו נציגי קהילות, משפחות ואמנים בחיבורים מרגשים.
הטקס כלל הצגת סיפורים אישיים של קורבנות הטבח, לצד נאומים מפי ניצולים ובני משפחות של חטופים. בין הדוברים תהיה ניצה קורנגולד, אמו של טל שוהם שנחטף מקיבוץ בארי עם משפחתו, כאשר אשתו וילדיו שוחררו בעסקה קודמת אך הוא נותר בשבי.
באירוע השתתפו מיטב אמני ישראל, בהם אביב גפן, אגם בוחבוט, אדר גולד, אמיר דדון, בועז שרעבי, גלי עטרי, היהודים, ואלרי חמאתי, זהבה בן, יהודה פוליקר, ישי לוי, כנסיית השכל, מירי מסיקה, מרגלית צנעני, עברי לידר, עדן חסון, קורין אלאל, קרן פלס, ריטה, רן דנקר, שולי רנד, שלום חנוך ושלמה ארצי.
התקציב לאירוע, שהסתכם בכ-3 מיליון שקלים, גויס כולו באמצעות מימון המונים, כאשר עשרות אלפי אזרחים תרמו סכומים קטנים מתוך רצון לקחת חלק באירוע ההיסטורי הזה. הטקס לא רק נועד להנציח את זכרם של הקורבנות, אלא גם להעביר מסר של תקווה, חוסן ואחדות לאומית ובינלאומית.
לאור הנחיות פיקוד העורף, המגבילות התקהלות של מעל 2,000 איש בגוש דן, הודיעו מארגני הטקס כי הוא ייערך בנוכחות קהל מצומצם מבני משפחות השכולות ומשפחות החטופים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו