"הפעם זה שונה": אחרי יותר מ-200 ימי שירות - יהונתן עזב את רעייתו ויצא למילואים

החג השנה נראה שונה לחלוטין עבור יהונתן לואיס. במקום לחגוג עם אשתו ההרה, להתפלל בבית המדרש של ישיבת ירוחם ולחוות את התפילות המיוחדות של ראש השנה, הוא מצא את עצמו במלחמה בגבול הצפוני, לצד חבריו לנשק. יהונתן, תלמיד שיעור ז' בישיבת ירוחם, הגיע למילואים מתוך תחושת שליחות עמוקה, אך גם מתוך הבנה שהשנה הזו שונה מכל מה שחווה בעבר.

יהונתן נשוי שנה, הוא ואשתו חיכו בכיליון עיניים לראש השנה הראשון שלהם יחד. התוכניות לחג, שהיו מלאות בתפילות מרוממות ושמחה משפחתית, פינו את מקומן למילואים ולאי הוודאות בשטח הקרב. "הכול השתנה ברגע," מספר יהונתן. "היינו אמורים לחגוג את החג יחד בירוחם, כמו שתכננו, עם התפילות בישיבה. אבל המילואים שוב טרפו את הקלפים". יחד עם זאת, "היא גיבורה," הוא מציין את אשתו, "אני יודע שזה קשה לה יותר ממני. היא תומכת בי כל הזמן, גם כשקשה. היא עברה את השנה הזו בגבורה אדירה".

למרות זאת, התהפכות החזיתות והמציאות הביטחונית הנוכחית נותנות ליהונתן תחושה של סגירת מעגל והתקדמות אל עבר המטרה – החזרת הביטחון למדינת ישראל. בעוד הוא נלחם בצפון "המסוכן", אשתו של יהונתן, שנמצאת כאמור בהיריון מתקדם, שוהה בבטחה אצל הוריה בקיבוץ סעד שבעוטף, כאשר פחות משנה לאחור היה העוטף כולו שטח מוות. "התהפכו היוצרות ממש, אבל זה רק אמצע הדרך. עכשיו הגיע הזמן להשיב את השקט גם לצפון", אומר.

יהונתן שירת מעל 200 ימי מילואים בצפון בשנה האחרונה, והפעם התחושה שונה עבורו. "היינו פה כל כך הרבה פעמים, אבל הפעם זה שונה. יש תחושה שסוף סוף אנחנו נלחמים באמת, לא רק מתכוננים או מתמודדים עם איומים מרחוק." התחושה של סגירת מעגל, כשהוא חוזר שוב ושוב לאותם אזורים שבהם שירת במהלך השנה, ממלאת אותו גאווה, אך גם מביאה עימה תחושת רצון לסיים את המלאכה ולהשיג ביטחון מוחלט.

החיים בין שני העולמות – הישיבה והצבא – יוצרים מתח מיוחד עבור יהונתן. מצד אחד, הוא רוצה להיות עם תלמידי הישיבה בתפילות של ראש השנה, שהן מבחינתו מקור כוח רוחני עצום. "התפילות בישיבה הן משהו שאני מחכה לו כל השנה," הוא אומר. "זה לא כמו כל מקום אחר. יש שם עוצמה, יש עומק, במיוחד אחרי השנה המורכבת שעברנו, הייתה בי תקווה להתפלל עוד יותר בכוונה ובהתרגשות, בתפילה ארוכה בישיבה" ומצד שני, המילואים לוקחים אותו מכל מה שתיכנן ומערבבים את המציאות אחרת משרצה. "פירקו לנו את המחלקה אז אני מודאג קצת אם יהיה לנו מניין בכלל בחג, אבל אני מבין שזו השליחות כרגע למרות הוויתורים האישיים שלי". כך התוכניות ללימודי הרבנות של יהונתן, שהיה אמור להיבחן בעוד כחודש, נדחקו הצידה. "היינו באמצע ימי עיבוד בירושלים, דיברנו על העתיד ועל ההתמודדויות, ואז זומנו למילואים תוך כדי שכולנו שם. הכול התהפך."

למרות כל האתגרים, יהונתן שומר על תקווה ומבט קדימה. "אנחנו כאן בשביל להבטיח שהמדינה שלנו תישאר בטוחה. זו שליחות אמיתית, ואני גאה להיות חלק מזה." ההבנה שהשירות שלו קריטי, יחד עם התמיכה מהמשפחה ומהחברים, נותנת לו את הכוח להמשיך, גם כשהמציאות מורכבת במיוחד, וגם בתקופת הימים הנוראיים. "אני יודע שה' שומר עלינו וזה רצון ה' מאיתנו כרגע. העוגן שלי זה האמונה והתקווה. האמונה בטוב ה' ובעתיד טוב לעם ישראל והתקווה שנצליח לחזק את ביטחונה וגאוותה של מדינת ישראל".