זהבה סופר הסתובבה אתמול ליד ביתה ההרוס בקריית ביאליק וחילקה סוכריות. חמש שעות לפני כן טיל רב עוצמה פירק את מקום מגוריה, אבל החיוך עדיין נסוך על פניה. "הערבים מחלקים סוכריות כשהורגים יהודים, ואילו אנחנו נחיה, נאכל ונשתקם", אמרה והציעה לי סוכרייה לדרך.
"אם לא הייתי נכנסת לממ"ד, לא היה לך את מי לצלם", העירה זהבה בפני יוסי הצלם. "אני בסרט, לא מעכלת את מה שקרה. באחת וחצי בלילה עוד דיברתי עם ילדיי, שגרים בעפולה ובכפר תבור, כי היו אזעקות בצפון. על הבוקר שמעתי משהו לא טבעי. בדרך כלל אני לא נכנסת לממ"ד, אבל הפעם איך שבאתי לסגור את הדלת - בום! לאן אברח? 30 שנה אני גרה בקריית ביאליק, אז שעכשיו אעזוב?"
זה קרה בסמטת חרצית, פינת רחוב החרובים. נשמע כמו מבוא לבית פסטורלי בגליל, ולא למקום שבו טיל הרסני יבחר לנחות. בחניה עוד עמדה גילה בנון ליד הפיאט 500 שלה, המחוררת מרסיסים. ב־6:20 היא יצאה מהבית עם בעלה שמעון, בדרכם לעבודה. ביציאה מהרחוב נשמעה אזעקה.
שמעון ביקש שתעשה רוורס מהיר כדי שיספיקו להיכנס לממ"ד, ושניות אחרי שננעלו בבית נחת הטיל. אם היו נשארים בפיאט, לא ברור אם היה על מי לכתוב. "תראה מה זה", אמרה גילה בדמעות, "אלוהים, לא מאמינה שאני פה, ניצלנו בנס. זה רק בגלל שבכל יום שישי אני קונה מצרכים לישיבה הסמוכה".
בשכונת צור שלום שבקריית ביאליק חלק מהבתים ממוגנים וחלקם ישנים, ללא ממ"ד ומקלט. רותי, מהרחוב הסמוך: "ב־5:00 בבוקר היו בומים בלי אזעקה. קמתי מבוהלת, ניסיתי להרגיע את עצמי, אמרתי שהכל בהשגחה. ב־6:30 היתה אזעקה ויצאנו לחדר המדרגות כי אין לנו ממ"ד. היתה שם מישהי עם שני תינוקות, וכשנשמעה הנפילה שכנים צעקו בהיסטריה. שקשקתי".
זהבה סופר: "אם לא הייתי נכנסת לממ"ד, לא היה לך את מי לצלם. אני בסרט, עדיין לא מעכלת. 30 שנה אני גרה בקריית ביאליק, אז שעכשיו אעזוב?"
בצהריים, כשאנשי מס רכוש באו לתעד את גודל הנזק בבתים, שמעון שטיינר סיים לפנות את הזכוכיות שהתנפצו בביתו. "תיפול פה פצצה ואני אעמוד ואסתכל. אדיש לגמרי", אמר בחצי חיוך. "הייתי ב־67', ב־73', ב־82', עברתי שתי אינתיפאדות, ב־2006 נפל טיל 250 מטרים מכאן. זו המדינה שלנו, התרגלתי".
חורים מכדוריות ברזל
במרחק כחצי שעה נסיעה מהקריות, בגליל התחתון, נמצא היישוב הדתי־לאומי מורשת, שבשבוע שעבר שכל את סרן דניאל מימון טואף ז"ל שנפל ברצועת עזה. אתמול ספג היישוב שני טילי פג'ר, וכמו בקריית ביאליק, למרות המבנים הצפופים, הטילים פגעו בכביש והנפגעות העיקריות היו המכוניות החונות, שאיבדו כל קשר לצורתן המקורית. ככה נראית מלחמה.
שלמה מואס היה בבית הכנסת כשהפיצוץ אירע, ואשתו דינה נכנסה לממ"ד כשביתם התרסק. בנם רונן מיהר להגיע מתל אביב, בעיקר כדי לבדוק שהוריו בריאים ושלמים. "חזית הבית כולה חורים מכדוריות ברזל", תיאר רונן את הנזק. "למזלנו אלה רק קירות וזכוכיות, אז מקסימום יחליפו בית. אנחנו לא נלך לשום מקום, אבל גם אויבינו הם לא בדיוק הדודות מבית האבות".
אם הנזק ברחוב יפה נוף נראה איום, ברחוב השילוח, שמעליו, זה נראה מפחיד אפילו יותר. בתים מכוסחים, שריפות שהתלקחו. כיתת הכוננות שהגיעה דקות ספורות אחרי הפיצוץ, החלה לכבות את האש ולפנות את התושבים.
רונן מואס, שבית הוריו נפגע: "זה רק קירות וזכוכיות, ומקסימום יחליפו בית. אנחנו לא נלך לשום מקום, אבל גם אויבינו הם לא בדיוק הדודות מבית האבות"
"הייתי בטוח שהטיל נפל בתוך הבית בגלל ההדף החזק", סיפר איתי אבקסיס. "לקחתי צינור גינה כדי לסייע בכיבוי וצעקתי לשכן שייצא מהבית, פחדתי שהוא בממ"ד והעשן יגיע אליו. חשוב להישמע להנחיות, ואני הייתי יחסית מהמזלזלים".
משפחת אבקסיס מפונה כבר 11 חודשים מקריית שמונה. כשעברה לבית הוריו של איתי, במורשת, חשבה שמצאה שלווה - עד שהטיל הגיע גם לשם.
איתי: "אשתי פייטרית, בדקה שכולם בסדר ואז תפעלה את האירוע. אנחנו מאמינים שהכל זמני ויסתדר. זו דרכי בחיים, להיות אופטימי. הרי בניתי בית בתוך עשרה חודשים בקריית שמונה, אז לסדר כאן? בתוך כמה שבועות הכל יהיה כמו חדש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו