חצו את הקווים: פרשיות הריגול הגדולות בתולדות המדינה

מאז קום המדינה ריגלו שורה של אזרחים נגד ישראל, חושפים את פגיעותה של המדינה הצעירה ואת האתגרים הביטחוניים המורכבים שעמדו בפניה. מאלכסנדר ישראל, שניסה להעביר סודות למצרים ומת בדרך מסתורית, דרך הפיזיקאי קורט סיטה שסייע לצ'כוסלובקיה וישראל בר שנפגש עם הקג"ב, ועד מרדכי ואנונו והשר לשעבר גונן שגב - כל אחת מפרשיות הריגול הללו חשפה פן אחר של המאבק החשאי המתמשך של ישראל.

בשנותיה הראשונות של המדינה, כשישראל הייתה עדיין פגיעה ומתעצבת, התגלו מקרי ריגול שהדהימו את הציבור. הפרשה הראשונה שזעזעה את המדינה הייתה זו של אלכסנדר ישראל ב-1954. קצין צה"ל זה ניסה למכור סודות למצרים, אך נתפס בפעולה נועזת של המוסד. הוא מת בנסיבות מסתוריות במהלך הטסתו לישראל, וגופתו הושלכה לים התיכון, מותירה אחריה שובל של שאלות ללא מענה.

ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד

אלכסנדר עלה לישראל מבולגריה בשנת 1949. הוא גויס לצה"ל, קיבל דרגת סרן ועל פי רוב המקורות, שירת בלוחמה אלקטרונית ובפיתוח אמצעי לחימה משוכללים בחיל הים. הוא נחשב לקצין מצטיין ומבריק וסומן לקידום כבר בתחילת דרכו. ארבע שנים אחרי שעלה לישראל, ב-1953, הוא נישא לעולה חדשה מבולגריה ועבר להתגורר בעיר חיפה.

"הוא היה ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד'", אמר עליו בזמנו גורם במערכת הביטחון. "הייתה לו אישיות מורכבת ומסובכת. אפילו חבריו הקרובים, ולא היו לו רבים כאלה, לא הכירו אותו באמת. הוא היה כריזמטי מאוד, ערמומי, בעל לשון חלקלקה שהונה אנשים רבים".

עזיבתו הבהולה של ישראל הדליקה נורה אדומה אצל גופי המודיעין בישראל. שבועיים בלבד אחרי שמסר את החומרים מסווגים, אנשי המוסד קיבלו מידע על מעשיו. ראש המוסד דאז איסר הראל הנחה את אנשיו באירופה לפעול בכל דרך כדי לאתר ולהחזיר אותו לארץ. סוכני המוסד יצאו למרוץ נגד הזמן, כשבראש המשימה עמד רפי איתן. הוא ואנשיו סרקו את כל אירופה בניסיון לאתר אותו רגע לפני שהוא עולה על הטיסה למצרים. בעיצומו של המצוד, התברר שהוא דחה את הטיסה ונסע במקום לבלות בווינה.

במוסד ידעו שישראל חיבב נשים יפות. הם הצליחו לאתר את המלון בו שהה והצמידו לו נערת פיתוי שהתיישבה לידו במטוס לפריז. בין השניים התפתחה שיחה. כך החל מבצע "ברן". ישראל היה טרף קל. השניים יצאו מנמל התעופה ונכנסו למכונית שבה חיכו סוכני מוסד. הסוכנים התנפלו על ישראל, כיסו את פניו במגבת שהייתה ספוגה בחומר מרדים, והוא נלקח לדירת מסתור באחד הרובעים בעיר. כמה שעות לאחר שהתעורר, סוכני המוסד החלו לחקור אותו.

במהלך הטיסה ואחרי תדלוק קצר באתונה, ישראל חש ברע, נשם בכבדות ואיבד את הכרתו. ד"ר יונה אליאן שהיה על המטוס ניסה להנשים אותו, אך ישראל מת. המקרה גרם לסערה בממשלת ישראל. ראש הממשלה דאז משה שרת הורה להקים ועדת חקירה שתחקור את נסיבות מותו של ישראל. כל המעורבים במבצע הלכידה תוחקרו, והגרסאות היו רבות. אחדים טענו שהוא קפא למוות; אחרים טענו שהוא מת ממינון גבוה של סם הרדמה שהוזרק לגופו.

שנתיים לאחר מכן, ב-1956, נחשף זאב אבני, דיפלומט ישראלי מבטיח, כמרגל סובייטי. אבני, שפעל מתוך אהדה עמוקה לקומוניזם, ניצל את מעמדו כדי להעביר מידע רגיש לברית המועצות. הוא נתפס ונידון ל-14 שנות מאסר, אך הנזק למערכת הדיפלומטית כבר נעשה. באותה שנה, אלכסנדר יולין, ישראלי שהציע את שירותיו למספר שירותי מודיעין זרים, נעצר לאחר שהודיע בעצמו לשירותי הביטחון על מעשיו.

באופן רשמי אבני לא היה הישראלי הראשון שנתפס בריגול נגד המדינה. אבל אבני היה הראשון שהודה, נשפט, הורשע וריצה עונש, ובכך פתח רשימה שמאז התארכה והלכה, וכוללת בין השאר את אלכסנדר יולין, קורט סיטה, שבתאי קלמנוביץ', מרקוס קלינגברג, גונן שגב ואחרים. בין השאר העביר אבני לשירותי הביון של ברה"מ נתונים על רכישות נשק ישראליות מבלגיה, צופני סתר סודיים ופרטים על סוכנים גרמנים שפעלו בשירות ישראל במצרים.

ב-1960, פרשה נוספת הסעירה את הקהילה המדעית כאשר פרופסור קורט סיטה, מומחה בעל שם עולמי בפיזיקה ומרצה בטכניון, הורשע בריגול לטובת צ'כוסלובקיה. סיטה נידון לחמש שנות מאסר, מדגיש את הסכנה של חדירת גורמים עוינים גם לתחומי המחקר והאקדמיה. 

סיטה החל את פעילות הריגול שלו בסוף קיץ 1955, כאשר יצר קשר עם סוכני מודיעין מהגוש המזרחי. במשך כחמש שנים, קיים עשרות פגישות חשאיות עם מפעיליו בדירתו ובבתי קפה בחיפה. סיטה העביר מידע רגיש על תוכנית הגרעין הישראלית, כולל פרטים על הוועדה לאנרגיה אטומית ומידת הסיוע האמריקאי למחקר בישראל. הוא נפגש עם "הקומיסאר", ראש רשת המודיעין הצ'כית במזרח התיכון, במהלך ביקורים בצ'כוסלובקיה.

סיטה נקט באמצעי זהירות כמו קביעת נקודות מפגש אישיות והימנעות משימוש בטלפון או דואר. למרות זאת, התנהגותו הראוותנית, כמו נסיעה במכונית עם לוחית רישוי זרה, משכה תשומת לב מיותרת. פעילותו הסתיימה עם מעצרו ב-14 ביוני 1960.

סיפור על חשאיות

אך הזעזוע הגדול ביותר הגיע ב-1961, כשנחשף ישראל בר, קצין בכיר בצה"ל ומקורבו של דוד בן-גוריון, כמרגל סובייטי. בר, שהיה היסטוריון צבאי מוערך, ניצל את קשריו הענפים כדי לאסוף ולהעביר מידע רגיש ביותר. משפטו, שנערך בחשאיות, הסתיים בגזר דין של 15 שנות מאסר. בר מת בכלא, לוקח עמו את כל סודותיו.

בר הגיע ארצה בשנת 1938, והצליח להשתלב בצמרת ההגנה תוך שהוא יוצר קשרים קרובים ביותר עם ראש ההגנה אליהו גולומב, ולאחר מכן עם מפקדיו הבכירים של הארגון יעקב דורי, יגאל ידין וכן עם מפקדי הפלמ"ח יגאל אלון ויצחק שדה. עם שדה הוא ניהל שיחות נפש אינסופיות על צבא וסוציאליזם. הוא הציג את עצמו כמי שהיה בלב האקשן הקרבי המהפכני של שנות ה-30 באירופה. תחילה במלחמת האזרחים הקטנה בווינה ב-1934 כחבר בארגון המהפכני ה"שוצבונד". לאחר מכן כלוחם ומפקד במלחמת האזרחים בספרד.

בר החל לצאת יותר ויותר לביקורים באירופה, לפריז ולגרמניה המערבית. מספר פעמים  חצה לברלין המזרחית. בזמן המשפט שלו, נוצרה תמונה משונה: "משקיפים בבית הדין העירו בזעם כי תל-אביב הפכה אליבא ד-בר, כתחנה להעברת ידיעות שמקורן בפריז ובבון", כתבו אורי דן ושייקה בן פורת בספרם 'המלחמה החשאית'. היותו של בר בצומת ביטחוני שעבר בו מידע כמוס ממערב גרמניה ומצרפת הפך אותו לנכס מודיעיני עבור ברית-המועצות, מעבר לנסיונות החדירה למוחו של דוד בן-גוריון.

מה שהחשיד ביותר את בר אלו הנסיונות החוזרים ונשנים שלו להיפגש בגרמניה עם ראש שירות הריגול הגרמני ריינהרדט גהלן. גהלן היה יעד מספר אחת של שירותי הריגול הסובייטים. בר, שעשה קריירה צדדית במערב גרמניה כמרצה מבוקש בענייני צבא ואסטרטגיה, הצליח להגיע גם לגהלן. באחד מביקוריו הצליח לסדר לעצמו פגישה עם ראש שירות הריגול,. לטענתו, הוא עשה זאת משום שגהלן רצה להעביר באמצעותו מסר אישי לבן-גוריון. זה היה ב-1960. מטרתו של בר היתה להפוך את עצמו לקצין הקישור בין שירותי המודיעין של ישראל לבין הארגון החשאי של גהלן, שהיה נכס מודיעיני עליון עבור האמריקנים.

במשפטו הופרכו כל פרטי הביוגרפיה שהמציא לעצמו טרם עלייתו לארץ ישראל. בר הורשע ונדון ל-10 שנות מאסר. הוא ערער לעליון ושם דנו בעניינו שלושה מהשופטים העליונים הבכירים ביותר באותה עת, נשיא בית המשפט יצחק אולשן, והשופטים משה לנדוי וחיים כהן. בניגוד לציפיות הם החמירו עוד את העונש מהערכאה הנמוכה ודנו את ישראל בר ל-15 שנות מאסר. 

אידיאולוגיה - ובצע כסף

עם התבססות המדינה, הופיעו מניעים חדשים לריגול. ב-1973, הסעיר את המדינה מקרהו של אודי אדיב, פעיל שמאל רדיקלי שהורשע בריגול למען סוריה. אדיב, בן קיבוץ ולוחם מילואים, פעל ממניעים אידיאולוגיים, בהאמינו שמעשיו יקדמו את השלום. הוא נתפס כשניסה להקים תא חבלה ונידון ל-17 שנות מאסר.

אדיב גדל בגן שמואל, קיבוץ של "השומר הצעיר", שהיה בעיניו כקייטנת נעורים שלווה והרמונית. לפי תיאורו, הקיבוץ עיצב את תודעתו כסטליניסט-ציוני, על פי המודל שרווח בשנות החמישים והשישים. אדיב עזב את הקיבוץ והצטרף ל"מצפן". בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים, רק קומץ של קבוצות פוליטיות פעלו בשוליים החוץ פרלמנטריים. אדיב וחברו לקבוצה דן ורד מצאו עצמם נוסעים לביירות, ומשם לדמשק, כדי לפגוש פעילים בארגונים צבאיים פלשתיניים. אולם במקום שותפות עם ארגונים הרוצים מהפכה במזרח התיכון, אדיב מצא עצמו נתון ככלי משחק בידי שני ארגוני טרור.

הפרשה שזעזעה את מערכת הביטחון יותר מכל הייתה זו של מרקוס קלינגברג ב-1983. קלינגברג, מדען בכיר במכון הביולוגי, ריגל במשך כ-20 שנה עבור ברית המועצות. הוא העביר מידע רגיש ביותר על פרויקטים סודיים, כולל פיתוח נשק ביולוגי. קלינגברג נתפס לבסוף והורשע, אך הנזק שגרם היה עצום. הוא נידון ל-20 שנות מאסר, מתוכן ריצה 16 שנים בבידוד כמעט מוחלט.

קלינגברג עלה לארץ בשנת 1949 עם אשתו ונדה ובתו סילביה. את שירותו הצבאי עשה בחיל הרפואה ומונה לתפקיד ראש ענף רפואה מונעת. אז ככל הנראה חודשו קשריו עם שירותי המודיעין של ברית המועצות. ב-1952 השתחרר קלינגברג מהשירות הצבאי, החל את פעילותו במכון למחקר ביולוגי ונמנה עם ראשוני עובדיו. במהלך 23 השנים שבהן פעל במכון, שימש כראש המחלקה האפידמיולוגית והיה מנהל אדמיניסטרטיבי וסגן מנהל כללי. כמו כן נמנה עם סגל ההוראה במחלקה לרפואה מונעת בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.

פעילותו המודיעינית עבור הרוסים נמשכה כ-30 שנה, שבמהלכן נחקר מספר פעמים על ידי אנשי השב"כ עקב חשדות שעלו נגדו. בכל הפעמים הצליח לשכנע את החוקרים בחפותו ואף עבר בהצלחה כמה בדיקות פוליגרף. ב-1982 הגיע למערכת הביטחון מידע נוסף ופעילותו של קלינגברג נחשפה. הוא נעצר בחשאי, והודה במעשיו לאחר חקירה מאומצת.

סוגיית מניעיו של קלינגברג לפעילותו המודיעינית אינה ברורה עד תום. לפי גרסה אחת הוא הונע מאהדה לרעיון הקומוניסטי ונאמנות למולדתו הישנה - ברית המועצות. לפי גרסה אחרת הוא נסחט על ידי המודיעין הסובייטי שהחזיק מידע בעל חשיבות על-אודות השכלתו האקדמית. בשנת 1983 הורשע קלינגברג בהעברת מידע בטחוני מסווג לידי גורמים זרים ונידון כאמור ל-20 שנות מאסר. במשך 10 שנים נשמר מאסרו בחשאי ולמעט כמה קרובי משפחה איש לא ידע כי נאסר. את רוב תקופת מאסרו העביר בבידוד מוחלט כאשר מצבו הבריאותי הולך ומידרדר.

פרשת ואנונו והאיום האיראני

הפרשה שהפכה לנחלת הכלל הבינלאומי הייתה זו של מרדכי ואנונו ב-1986. ואנונו, טכנאי בכיר הגרעיני בדימונה, חשף את תוכנית הגרעין הישראלית לעיתונות הבריטית. הוא הדליף סודות ותמונות מאחד המתקנים הסודיים ביותר בישראל, ברח לבריטניה ושם הוא פותה על ידי אשת המוסד שכונתה "סינדי". הוא הוברח בחזרה לישראל בפעולה נועזת של המוסד, הועמד למשפט ונידון ל-18 שנות מאסר. פרשה זו העמידה את ישראל במרכזה של סערה בינלאומית בנושא הגרעין.

לאחר שחרורו מן הכלא ב-2004, הטילו עליו רשויות הביטחון הישראליות תנאים נוקשים, ובהם איסור על נסיעות לחוץ לארץ בטענה כי ואנונו מהווה סיכון ביטחוני.

עם עליית האיום האיראני, התגלו מקרי ריגול חדשים. ב-1997 נעצר נחום מנבר, איש עסקים ישראלי, בחשד לקשרים עם איראן. מנבר הורשע בסיוע לאויב ונידון ל-16 שנות מאסר. הוא טען שפעל ממניעים עסקיים בלבד, אך בית המשפט קבע שמעשיו סיכנו את ביטחון המדינה.

מנבר, הורשע בשנת 1997 בעבירה של סיוע לאויב, לאחר שמכר לאיראן סודות ייצור גז עצבים וגז חרדל. מנבר הורשע גם שסיפק לאיראנים ציוד הנדרש לייצור נשק כימי. בית המשפט גזר על מנבר 16 שנות מאסר בפועל. במהלך השנים הגיש מנבר בקשות לשחרור מוקדם, אולם עד כה כולן נתקלו בהתנגדות המדינה. גורמי ביטחון טענו כי מנבר היווה סיכון ביטחוני למדינת ישראל. הפעם, קבעו גורמי הביטחון כי מנבר אינו מהווה עוד סיכון לציבור וכי עבר טיפול שיקום מעמיק על פי דרישת ועדת השחרורים.

מנבר קיבל את דרישת המדינה להטיל על עצמו מגבלות במהלך תקופת שחרורו על תנאי. על מנבר יוטל איסור יציאה מהארץ, איסור יצירת קשר עם אזרחים זרים, איסור מתן ראיונות בכלי התקשורת ואיסור בעיסוק הקשור לסחר בכלי נשק.

בהכרעת הדין במשפטו קבעו השופטים כי נציגת התביעה, עו"ד דבורה חן, הצליחה להוכיח שהוא יצר קשר עם ד"ר מג'יד עבאספור, ראש פרויקט הנשק הכימי באיראן. לאחר הפגישה סיפק מנבר לאיראן חומרים המשמשים לייצור גז חרדל וגז עצבים, וסייע לאיראן בהקמת מפעל לייצור נשק כימי.  עוד קבעו השופטים כי מנבר ניסה להשיג באירופה את החומר המשמש לייצור גז חרדל בריכוז גבוה. הוא לא הצליח, ולכן ניסה להשיגו במדינה באסיה. בסופו של דבר הועברו החומרים מאירופה במהלך השנים ‭'94-'92‬, באמצעות 24 משאיות. מנבר טען כי החומר סופק לאיראנים בריכוז נמוך ושאינו מסוכן, אך השופטים קבעו כי לא כך הדבר.

בגידה בצמרת והמלחמה החשאית מול איראן

הפרשה שהדהימה את הציבור הישראלי יותר מכל התרחשה ב-2018, כשנעצר גונן שגב, שר האנרגיה לשעבר, בחשד לריגול למען איראן. שגב, שכיהן כשר בשנות ה-90, הורשע בריגול חמור ובמסירת מידע לאויב. הוא גויס על ידי השגרירות האיראנית בניגריה ומסר מידע על מתקנים אסטרטגיים, מערכת הביטחון ובכירים ישראלים. שגב נידון ל-11 שנות מאסר במסגרת עסקת טיעון.

לפי הודעת השב"כ לאחר הגשת כתב האישום, "שגב, שהתגורר בניגריה, הגיע לגינאה המשוונית במהלך חודש מאי 2018. שגב הועבר לישראל על פי בקשת המשטרה, לאחר שגינאה המשוונית סירבה להתיר את כניסתו לשטחה על רקע עברו הפלילי. שגב נעצר לחקירה מיד עם הגעתו לישראל, לאחר שנאסף מידע שהצביע על חשד כי שגב מקיים קשרים עם גורמי המודיעין האיראני ומסייע להם בפעילותם נגד מדינת ישראל".

עוד מסרו בשב"כ כי "בחקירה התברר כי שגב גויס ופעל כסוכן מטעם המודיעין האיראני. החקירה העלתה כי בשנת 2012 נוצר קשר בין שגב לבין גורמים מהשגרירות האיראנית בניגריה, ובהמשך אף הגיע פעמיים למפגשים באיראן עם מפעיליו, תוך שזהותם כאנשי מודיעין הייתה ברורה לו. החקירה העלתה כי שגב נפגש עם מפעיליו האיראנים ברחבי העולם, בבתי מלון ובדירות אשר להערכתו משמשות לפעילות חשאית איראנית. שגב אף קיבל מערכת תקשורת חשאית להצפנת המסרים בינו לבין מפעיליו".

עוד נחשף כי בחקירה התברר כי שגב "העביר למפעיליו מידע הקשור למשק האנרגיה, לאתרים ביטחוניים בישראל, למבנים ולבעלי תפקידים בגופים מדיניים וביטחוניים, ועוד. כדי לעמוד במשימות שקיבל ממפעיליו האיראניים קיים שגב קשרים עם אזרחים ישראלים הקשורים לתחום האבטחה, ביטחון ויחסי החוץ של ישראל. שגב פעל כדי לקשר חלק מהאזרחים הישראלים לגורמי המודיעין האיראני, תוך שהוא מנסה לשטות בהם ולהציג את הגורמים האיראניים כגורמים עסקיים תמימים".

לשגב עבר פלילי נוסף. בשנת 2005 גזר עליו בית המשפט המחוזי בתל אביב חמש שנות מאסר והוא הורשע בהסדר טיעון בעבירות של ניסיון לייבא לישראל 32 אלף כדורי אקסטזי, זיוף הדרכון הדיפלומטי שלו ושימוש בו בשתי הזדמנויות.

המאבק נגד הריגול האיראני נמשך גם בשנים האחרונות. בשנת 2022 נחשפה פרשה מורכבת של ניסיון איראני לגייס מרגלים מקרב יוצאי איראן בישראל. המבצע הופעל באמצעות חשבון פייסבוק פיקטיבי של אדם בשם "ראמבוד נמדר", שהתחזה ליהודי-איראני המעוניין לעלות לישראל. הוא יצר קשר עם עשרות אנשים, בעיקר נשים יהודיות יוצאות איראן, ורכש את אמונן באמצעות שיחות ממושכות. בהדרגה, "ראמבוד" ביקש מהן לבצע משימות שונות, כגון צילום אתרים בישראל והעברת כספים.

חמישה חשודים נעצרו בנובמבר 2021 והועמדו לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים. הפרשה עוררה הלם בקהילה הפרסית בישראל וחשפה את השיטות המתוחכמות בהן משתמשת איראן בניסיונותיה לחדור למערכות הישראליות. עם זאת, במהלך המשפט זוכו רוב הנאשמים, כאשר רק אחת הורשעה במגע עם סוכן זר. פרשה זו ממחישה את האתגרים העומדים בפני מערכות הביטחון בעידן הרשתות החברתיות והתקשורת הדיגיטלית, ואת הצורך בערנות מתמדת מול ניסיונות ריגול מתוחכמים.

המטרה: התנקשות בבכירים

היום נחשף כי איש עסקים ישראלי בשנות ה-70 לחייו, שהתגורר תקופה ממושכת בטורקיה, נעצר לאחרונה בחשד לעבירות ביטחוניות חמורות. לפי השב"כ והמשטרה, האיש גויס על ידי גורמי מודיעין איראניים לקידום התנקשויות באישים בכירים בישראל, בהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט וראש השב"כ רונן בר.

על פי הפרטים הידועים, הנאשם הוברח פעמיים לאיראן דרך מעבר גבול יבשתי בטורקיה, כשבפעם השנייה הוסתר בקבינה של משאית. במהלך ביקוריו באיראן, נפגש עם גורמי מודיעין ודן באפשרויות לביצוע פעולות טרור וריגול בישראל, כולל התנקשויות בבכירים, העברת כספים, ואיום על משתפי פעולה ישראלים.

במהלך המפגשים, הנאשם דרש מקדמה של מיליון דולר לפני ביצוע כל פעולה, אך קיבל רק 5,000 יורו עבור השתתפותו בפגישות. הגורמים האיראניים הציגו את ההתנקשויות המתוכננות כנקמה על חיסולו של איסמעיל הנייה באיראן ביולי, שיוחס לישראל. בנוסף, נדונו אפשרויות לגיוס איש מוסד כ"סוכן כפול" ואיתור גורמים רוסים ואמריקאים לחיסול מתנגדי המשטר האיראני באירופה וארצות הברית.

גורם בכיר בשב"כ הגדיר את הפרשה כ"חמורה ביותר" והדגיש את המאמצים הנמשכים של איראן לגייס ישראלים לפעילות טרור. סנגורו של הנאשם טען כי מדובר באדם שסייע רבות לשירותי הביטחון של ישראל, שילדיו משרתים בכוחות הביטחון, וכי טעה בשיקול הדעת במסגרת עסקיו.