לקראת יום השנה לטבח שבעה באוקטובר ובפתחה של מערכה בצפון, אנחנו חייבים לחשב את דרכינו מחדש. השנה שהייתה היא אחת מהקשות בתולדותינו. אפילו הטבח האיום והמזוויע לא הצליח לאחד אותנו, ואנחנו עדיין מתכתשים בינינו על שטויות. מי ינחה את הטקס האלטרנטיבי והאם חול ופלייר מהווים הצדקה למעצר. נדמה שאנחנו הולכים ומאבדים את שפיותינו. מה קרה לנו?
הרצוג רומז להקמת לממשלת אחדות: "להיכנס מתחת לאלונקה ולעשות כל צעד להשבת חטופים" // אבי קנר, אורי בוזגלו
המלחמה נכנסת לשנתה השנייה ולא רואים את סופה באופק. מה עוד צריך לקרות כדי שנחשוב איך לעמוד מאוחדים מול האתגרים הניצבים לפתחנו? מול האתגר של השבת החטופים, מול האתגר של המלחמה בצפון, מול האתגר של החזרת המפונים לביתם, מול האתגר הכלכלי והמדיני.
צריך לומר את האמת, בנושאים האלה אין ולא יהיו החלטות קלות. לכל החלטה שתחליט הממשלה, יש השלכות קשות שעומדות לעלות באיבוד פרנסתם של רבים, ואף בחיי אדם ממש. מי כמוני אב שכול מבין את המשמעות של אובדן חיי אדם ומה נפילת חיילת עושה למשפחה ולחברה כולה.
אנחנו לא בזמנים רגילים
במצב דברים כזה המושכל הראשון, הפשוט ביותר, הוא שלכל החלטה צריכה להיות קונצנזוס ציבורי רחב שהוא תנאי לקיומה. בחברה הישראלית, על הקשר ההדוק שבה, בין חברה לפוליטיקה, אי אפשר להשיג קונצנזוס ציבורי רחב מבלי שכל נבחרי הציבור יהיו שותפים בממשלה ובהחלטותיה.
עוד נצטרך לבדוק מי אשם בכישלון המהדהד של שבעה באוקטובר, מי קיבל את המודיעין ומי לא הסיק ממנו מסקנות. אבל מסקנה אחת ניתן להשיג בוודאות: הפילוג האיום שקרע את העם לפני 7 באוקטובר, ושכנראה הוביל את אויבינו לחשוב שהם יוכלו לנו, נעוץ בחוסר היכולת של נבחרי הציבור לשתף פעולה, לכבד את תוצאת הבחירות, ולשבת יחד בממשלה עם הנציגים הלגיטימיים המגוונים שעם ישראל בחר.
בזמנים רגילים של שגרה, יכולה לקום ממשלה שלא שותפים בה נציגי כל הציבור. יכולה לקום ממשלה צרה מימין או משמאל ולנהל את המדינה מכוח החוק היבש, האומר שממשלה שנבחרה ברוב קולות כשרים היא שתשלוט, ושישים ואחת מנדטים מהווים רוב.
אבל בזמן שהמדינה נלחמת על חייה, חייבות ההחלטות להתקבל ברוב מוצק ומוחלט. אי אפשר לנצח מלחמה עם חצי עם. אי אפשר, לאורך זמן, לשלוח חיילים לסכנה ואף למוות, מבלי שקולם ונבחרי הציבור שלהם יהיו שותפים בהחלטות הצבאיות. ואי אפשר לגזור גזרות כלכליות משמעותיות ומתבקשות על ציבור, שחלק מאוד משמעותי ממנו לא שותף בהחלטה.
ממשלת מרכז אינה ממשלת אחדות
כל מי שמדמיין להציב מול האתגרים העומדים לפתחנו ממשלה של רק ימין, רק שמאל, או רק מרכז, לא יצליח. ואם מישהו מציע ממשלת אחדות מתוך תקווה להוציא את "הקיצוניים" ולהקים ממשלת מרכז עם גנץ וביבי ומבלי לשתף את הציונות הדתית שבני יהונתן, ורבים מהנופלים היו מבניה, אינו מכוון לאחדות אמיתית והוא יכשל בוודאות. רק ממשלה עם לפיד, גנץ, ביבי, סמוטריץ', בן גביר והחרדים יכולה להנות מהסכמה לאומית רחבה - ולהחלטותיה הקשות יהיה תוקף מוסרי ומעשי.
כמובן שאי אפשר לזרוק לחלל את המושג "ממשלת אחדות", מבלי להציע קווי יסוד שיחזיקו אותה לאורך זמן. ועל כן אני רוצה להציע שלושה עקרונות שרק בשמירה קפדנית עליהם יש סיכוי למהלך.
חלוקת התיקים מחדש: המלחמה נוגעת לכל תחומי החיים שלנו - כלכלה, בריאות, רווחה חינוך ואפילו תרבות. אי אפשר לשבת רק בקבינט ולקבל החלטות מלחמתיות. ניסינו בתחילת המלחמה עם גנץ ונתניהו, זה לא עבד. ממשלת האחדות חייבת לשאת באחריות לניהול המדינה ואין אחריות בלי תיקים משמעותיים לכל השותפים בקואליציה המורחבת.
הצבעה חשאית בנושאים משמעותיים: אילו היינו זוכים, הדיונים בקבינט היו חשאיים באמת ואף אחד לא היה מדליף מה הוא אמר ומה הצביע, וממילא לא היה לחץ פוליטי על נבחרי ציבור והם יכלו להכריע לגופו של עניין ולא על מנת לרצות את המצביעים שלהם. לצערנו, אין סיכוי שזה יקרה, ולכן הפתרון היחיד הוא שההצבעות בקבינט המלחמה תהיינה חשאיות, באופן שיפחית משמעותית את לחץ הבוחרים ויאפשר לנבחרינו לשקול את החלטתם אך ורק על פי טובת העניין.
לא פורשים עד סוף המלחמה: גם אם דעתכם לא התקבלה. מספיק לומר 'אני לא יושב בממשלה שמקבלת החלטה כזו' הממשלה מורכבת גם מהמפלגה שלך, החלטות מתקבלות ברוב, והמיעוט מכופף את ראשו ומקבל את דעת הרוב. אם הבן שלי יהונתן ואחרים, יכלו לשרת בצבא שפינה את גוש קטיף אתם יכולים להיות בממשלה שהוכרע בה בניגוד לדעתכם. צריך למצוא סנקציות משמעותיות לפורשים טרם סיום המלחמה.
לא נקבל פחות משותפות מלאה
אני לא תמים. אני יודע שיש אנשים שקוראים לממשלת אחדות כדי להפיל את הממשלה הנבחרת. אני יודע שיש אנשים שקוראים לממשלת אחדות כדי להוציא ממנה את החרדים או בן גביר ולהקים ממשלה "שפויה". אני ותומכיי מתנועת "למענם" נלך עם האנשים האלה למאבק בקריאתם לממשלת אחדות, אבל לא נקבל פחות משותפות מלאה של כל נבחרי הציבור, ולמצער מי שיצטרף לממשלה הקיימת מבין מפלגות האופוזיציה.
אני גם יודע שחלק מכם לא מאמינים שנבחרי הציבור יתעלו לגודל הרגע. גם אני לא האמנתי שקיבוצי העוטף ייכבשו על ידי חלאות אדם שיעשו ביושביהם כרצונם. למצבים קיצוניים דרושים פתרונות קיצוניים. אם נבין אנחנו את גודל הצורך, נוכל להפעיל לחץ מסיבי על נבחרי הציבור לקבל את ההצעה הזו, כי אין בלתה. אם חפצי חיים אנחנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו