כמעט שנה עברה מאז שהעולם שלי קרס

נלקחת ממני באכזריות בחג שמחת תורה, חג המסמל התחלה • אני תוהה עד כמה זה נאיבי לחלום לחבק אותך שוב

חירות נמרודי ובנה תמיר. צילום: ללא

תמיר שלי, אני לא מבינה איך נקלענו לסיטואציה הזאת בכלל. איך למשפחה הקטנה שלנו קרה דבר נורא שכזה. כמה הייתי רוצה להתעורר ולגלות שהכל היה רק חלום רע. לראות אותך במיטה שלך מכורבל בשמיכה, מחויך, מוגן ומאושר. לא מבינה איך עברה כמעט שנה מאז שראיתי אותך נחטף באכזריות, חסר אונים ומפוחד. מרגיש לי כאילו זה היה רק אתמול. הכל כל כך חי ונוכח.

שנה שלא שמעתי את קולך, את צחוקך המתגלגל, לא הרגשתי את החיבוק העוטף שלך. שנה שאני נושמת בכבדות, כאילו מתאמצת לקחת אוויר לריאות. פעולה טבעית שהפכה מלאכותית ומאומצת.

נלקחת ממני באכזריות בחג שמחת תורה, חג המסמל התחלה. בריאה. בדיוק לפני קריאת פרשת "בראשית" התחיל תוהו ובוהו של מדינה שלמה ושל המשפחה הפרטית שלנו. העולם שלי קרס והתמימות נעלמה, כשכל מה שהוא רע ואכזר פגש אותנו בצורה הכי מטלטלת ומפרקת שיש.

מאז אני מוצאת את עצמי מתעוררת בכל בוקר ומנסה לברוא מבראשית עולם חדש לי ולאחיות שלך. בעולם שיש בו כל כך הרבה חושך אני חייבת לנסות להדגיש את האור עבור האחיות שלך. חייבת לנסות לתת להן ילדות, תקווה, עתיד. לתת להן שפיות ויציבות, תמיכה ומשמעות.

אני מסתכלת על התמונה שלך מחייך אלי מהסלון, סומך עלי שאעשה את הדבר הנכון עבורכם. המבט שלך בתמונה מחזק אותי. אני מכירה את הנשמה שלך ויודעת שאתה מכוון אותי לדאוג לאחיות שלך.

החיים מפתיעים, ועל כל כך הרבה דברים אין לנו שליטה. אם רק הייתי יודעת, הייתי משננת כל סיפור, כל הגיג, כל בדיחה שסיפרת לי ב־2 לפנות בוקר בשיחות האינסופיות שלנו. הן חסרות לי כל כך. אתה חסר לי כל כך!

הפגנה למען עסקת חטופים (ארכיון), צילום: מטה משפחות החטופים

שנה חדשה בפתח, ואני תוהה מה מצפה לנו השנה. החצבים שוב פורחים בקצב המחזורי של חיים שחזקים מהכל, מתברר, ואני תוהה עד כמה זה נאיבי לחלום לחבק אותך שוב. האם זה עוד בר־השגה, ילד שלי? האם עוד אזכה לשיר איתך בקולי־קולות בסלון? האם עוד נשב לראות יחד סרטוני סטנד־אפ ונתפוצץ מצחוק? האם אזכה לשמוע אותך קורא לי שוב "אימוש", בקולך המתפנק והמתחנף?

ערב ראש השנה כמעט כאן, וכמו בכל ערב שבת, קצת לפני שהשמש נעלמת מן האופק, אני ארגיש אותך נוכח, אנשום אותך בדמיוני ואשלח לך אנרגיות של הכלה וריפוי. מגש עם כל הברכות לראש השנה יהיה על השולחן עם המפה הלבנה, בדיוק כמו שאהבת. אדליק נרות של קדושה, נרות של תקווה, אתעטף במשפחה ובחברים ואחלום על חזרתך.

אוהבת כל כך, אמא.

חירות נמרודי היא אמו של החייל החטוף תמיר נמרודי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר