טרגדיה בחדר הלידה: זוג תובע את ביה"ח סורוקה בעקבות מות תינוקם

"בואו, הגיע הזמן להיפרד מהתינוק שלכם". קרן ורמי שלהבי מנתניה זוכרים את המילים הנוראות האלו כאילו שמעו אותן אתמול. מילים שחודרות כמו סכין ללב ופוצעות את הנשמה שעדיין בוכה על מותו של מתן, התינוק שלהם.

מתן היה מתנה קטנה שקיבלו לשישה ימים בלבד, אחרי שבע שנות טיפולי פוריות מפרכים והיריון באמצעות פונדקאית. היריון שהיה תקין, אחרי שנוצר מהביצית המופרית האחרונה שלהם, והסתיים בשבר גדול כשהתינוק נפטר בעקבות תשניק ריאתי שנגרם מסיבוך בלידה.

מלבד האובדן הכבד, ההשלכות היו הרסניות. הם איבדו את הביצית המופרית האחרונה לסבב הטיפולים. הפונדקאית נפגעה ברחמה, ובהמלצת הרופאים לא תוכל ללדת עוד. והלב השבור של כולם זוכר את הגוף הקטן שהחזיקו צמוד אל גופם, את הנשימות השטוחות, הקטנות, של בנם שנפטר בגיל שישה ימים.

לאחרונה, שנתיים אחרי הלידה הקשה, הם אזרו כוחות ויחד עם הפונדקאית הגישו באמצעות עו"ד ענת גינזבורג ועו"ד גלעד גינזבורג תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים סורוקה. בתביעה, על סך 11 מיליון שקלים, נטען שמותו של מתן נגרם בגלל רשלנות רפואית במהלך הלידה, ושמותו יכול היה להימנע.

"טלפון בשבוע ה־39"

"אני מאמינה שאם הם היו רואים מה היה קורה, הוא היה בחיים היום", קולה של קרן, האמא, נשבר. "הכל היה עניין של דקות. קיבלנו ילד לשישה ימים, והוא נלקח מאיתנו. הוא איבד את החיים שלו, ואנחנו איבדנו את החיים שלנו. אחרי הלידה הפסקתי לאכול. אני לא מתפקדת. לא יכולה לקום, לא יכולה לישון. הכל כואב וקשה, והצדק צריך להיעשות".

הם יחד כבר שמונה שנים. שניהם עובדי הייטק בשנות ה־30 המתקדמות לחייהם. הם משלימים אחד את דברי השנייה, מרימים זה את זו ברגעי הנפילה הקשים, במסע הארוך שלהם להורות שבמהלכו ניסו ארבע החזרות. רק בהחזרה האחרונה הפונדקאית נכנסה להיריון. עכשיו הם נותנים לדמעות לשטוף את הלחיים ומגוללים את מה שאירע ב־8 באוגוסט 2022, ערב הלידה. הם אירחו אז חברים בערב, כשהפונדקאית שהיתה כבר בשבוע ה־39 להיריון התקשרה וסיפרה שהיא חווה צירים. בתוך כמה שעות, כולל הנסיעה הארוכה מהשרון אל הדרום, הם כבר היו לצידה בבית החולים.

"והתינוק לא יוצא"

דקות ספורות אחרי שקרן נכנסה לחדר הלידה המים של הפונדקאית ירדו והיא נכנסה ללידה פעילה. ההתרגשות היתה בשיא. "אבל אז זה הסתבך", קרן מדברת לאט, "הפונדקאית לוחצת, והתינוק לא יוצא. המיילדת נתנה לה פיטוצין בלי לשאול, ואמרה לה לשכב. היתה לה בחילה, וכאבים בחלק העליון של הבטן. שאלתי את הפונדקאית אם יש לה כאבים רציפים, והיא אמרה שכן. אמרנו למיילדת, והיא אמרה 'בטח, יש לך אפידורל, את לא מרגישה את הכאבים'.

"הפונדקאית התחילה להקיא וביקשה מכשיר לבדיקת דופק וגינלי. הביאו מכשיר נייד, וזה לקח זמן. המכשיר לא עבד. הלכו והביאו עוד מוניטור, וגם השני לא עבד, וגם השלישי.

"בשלב הזה התעצבנתי. שאלתי אותם 'מה אתם מביאים מכשירים שלא עובדים?! תתעסקו בפונדקאית, היולדת'. הרופאה הגיעה, עשתה אולטרסאונד בטני ואמרה שיש האטות בדופק. אנחנו לא יודעים בוודאות מה קרה, אבל הרופאה ביקשה מהפונדקאית ללחוץ והכניסו אותה בהול לקיסרי. ואז הגיע הרופא וחשכו עינינו", הדמעות חונקות את גרונה. "הוא אמר שהיה קרע מאסיבי ברחם והתינוק יצא עם השליה מהרחם. לא הצלחתי להבין אם לא היה לו חמצן במשך שעה או דקה, אבל לקחו אותנו לטיפול נמרץ עם התינוק והזמינו לנו פסיכיאטר".

רמי זוכר כל רגע מאותו יום. "אני מתרסק", הוא לוקח נשימה עמוקה, "מתחיל לרעוד. מהיום הכי מרגש בחיים שלי זה הפך ליום של קפיצת באנג'י בלי חבל לגיהינום של החיים. האחיות והרופאים הסבירו שעושים לו קירור כדי להוריד את הטמפרטורה של הגוף. אבל אין באמת הסברים, אין כלום. סיוט".

הפונדקאית זוכרת איך הכניסו אותה לחדר הניתוח, ושם הרגישה את כאב החיתוך. "הרופאה אמר שארגיש קצת לחץ, אבל הרגשתי כאבים חדים. צעקתי ושמעתי את הרופאה אומרת 'תעשו החייאה לתינוק', וזהו. נרדמתי. כשהתעוררתי שאלתי את הרופאים מה עם התינוק. לא עניין אותי מה קורה איתי. ואז הרופאה אמרה שכשפתחו את הרחם גילו שהעובר נפל לחלל הבטן, ואני הייתי זקוקה לשני מנות דם, ושהתינוק במצב קשה ונמצא בטיפול נמרץ.

"מכל הסיפור שמעתי רק את הסוף. התחלתי לבכות. זה לא מגיע להורים. הם חיכו שמונה שנים, איך יכול להיות שקרה דבר נורא כזה? הוציאו אותי מחדר ההתאוששות אל בעלי, ואני בוכה לו על התינוק. הגיעה אלי עובדת סוציאלית ואמרה לי שאני פה בנס, שאתעסק בהחלמה שלי. אבל אותי לא עניין מה עברתי, עניין אותי רק מה קורה עם התינוק. רק אחרי יומיים הבנתי שאני לא יכולה לקום מהמיטה, שאני כאובה ברמות, ובעיקר מתמודדת עם תחושת אשמה מאוד גדולה, כי כאב לי לראות את ההורים ואת התינוק. החוויה של ההיריון עבורם מילאה אותי. בסך הכל רציתי לעשות משהו טוב, אבל עכשיו כל החלום התנפץ.

"מכיוון שהרחם נקרע, הרופא המליץ לא להיכנס עוד להיריון. היו לי לפני האסון הזה חלומות לעבור עוד הליך של פונדקאות עבור זוג נוסף, ואני ובעלי רצינו עוד ילד משלנו. זה מעציב מאוד לדעת שאצטרך בעצמי פונדקאית. לקח המון זמן עד שהתאוששתי פיזית, שלא לדבר על מצבי הנפשי".

"זה שבר אותנו"

מתן, קראו ההורים לתינוק. רמי קרא לו ילד קסם. אמא לחשה לו באוזן שהיא יודעת שהוא ייצא מזה. שניהם החזיקו את התינוק הקטן קרוב אל ליבם, שירגיש את עורם. "כל עוד הוא היה עלינו, הוא החזיק עוד קצת", קרן מנגבת את הדמעות, "אבל התוצאות של בדיקות ה־MRI הראו שהתינוק לא יכול לשרוד. זה שבר אותנו".

"זה קורע אותך", קולו של רמי שקט. "אתה בסיוט של החיים, ובמקביל יש לנו בבית חדר ילדים מוכן עם ציוד. אחרי שהגיעה הבשורה הרעה התקשרתי לאבא שלי וביקשתי שיעיפו לנו הכל מהבית, והם באמת ארזו הכל ושמו במחסן. יום למחרת הרופאים ניתקו את מתן ממכונת ההנשמה, כדי לראות אם הוא מצליח לשרוד לבד. הוא לא הצליח".

כשקראו להורים כדי להיפרד האם נשברה. הציצה בו לרגע, והרגישה שהיא חייבת לצאת מהפגייה. האב והפונדקאית נשארו איתו עד לנשימתו האחרונה. עכשיו הם מנסים לעשות צדק.

לאחרונה, כאמור, הגישו תביעת נזיקין לבית המשפט המחוזי, באמצעות עו"ד ענת גינזבורג ועו"ד גלעד גינזבורג. בחוות הדעת הרפואית שצורפה לתביעה ציין ד"ר זילברמן בנימין, ממחה לגינקולוגיה מיילדותית, כי בהתאם לרישומים "אין מחלוקת כי מקור מצב הילד הינו בתשניק לידתי". בין השאר, ציין הרופא ש"היה על הצוות הרפואי לסיים את הלידה בניתוח קיסרי במועד המוקדם האפשרי, ולא יאוחר מהשעה 1:59 (בעוד הניתוח הקיסרי החל בפועל ב־2:33 - בא"א).

"תביעת הנזיקין שהגיש משרדנו מפרטת את הרשלנות הקשה של הצוות הרפואי בביה"ח סורוקה, אשר סטה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת וגרם לפטירת התינוק ולנזק כבד לפונדקאית", מציינים עורכי הדין של הזוג והפונדקאית.

"מחדלים שגרמו לסבל עוברי, לקרע ברחמה של הפונדקאית ובסוף לפטירת התינוק בגיל שישה ימים, לאחר שנולד עם פגיעה מוחית ורב־מערכתית כתוצאה מהמצוקה במהלך הלידה. הניתוח הקיסרי בוצע באיחור רב, ומחדלי בית החולים חרצו את גורלו".

בני הזוג שואפים, באמצעות התביעה, לעשות צדק. "אני חושבת שהיא יכולה לסייע לעוד זוגות, שלא יקרה להם הנורא מכל", אומרים קרן ורמי, שלא ויתרו לרגע על החלום להורות ומנסים לבצע שוב הליך פונדקאי, ובמקביל הגישו בקשה לאימוץ. "ציפיתי שמישהו מטעם המחלקה יבוא ויגיד 'אנו מתנצלים, איבדנו שליטה'", כועס רמי, "שיגידו 'לא תפקדנו כמו שצריך', אבל זה לא קרה. הלידה היתה השלב שהכי פחות חששתי ממנו. ואם נגיע לשלב הזה בתהליך החדש שאנחנו רוצים להתחיל, עכשיו הלידה היא הדבר שהכי מפחיד אותי".

מביה"ח סורוקה נמסר: "ההתייחסות לכתב התביעה תינתן כמקובל במסגרת ההליך המשפטי".