"סליחה שהמדינה שעלית אליה, עטוף בדגל ישראל, נכשלה בהגנה עליך": אלפים ליוו את הרש גולדברג פולין ז"ל בדרכו האחרונה

הלוויתו של הירש גולדברג-פולין, שנחטף לעזה ונרצח בידי מחבלי חמאס בשבוע שעבר, התקיימה היום (שני) בהר המנוחות בירושלים. האלפים שהגיעו ללוות את הרש בדרכו האחרונה, חילונים, דתיים, חיילים ואזרחים ובהם אוהדים רבים של הפועל ירושלים, נשיא המדינה יצחק הרצוג וראש עיריית ירושלים משה ליאון, שרו חרישית "עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהושִׁיעֵנוּ" טרם הלוויה. המשפחה ביקשה מחברי קואליציה לא להגיע, רק חברי האופוזיציה.

ג׳ון, אביו של הרש, פתח את דבריו בעברית והמשיך באנגלית: "הרש, ענר, גדלו יחד. עכשיו אנחנו מצטרפים למשפחות שפירא וזוסמן ועוד הרבה משפחות. תודה שלקחתם על עצמכם את שחרור הרש וכל החטופים. המנהיגות שלכם הייתה מעוררת השראה ועשתה את כל ההבדל. זה לא הסוף שרצינו, אבל אנחנו מתנחמים שהרש וענר מתאחדים לנצח. יש סמליות בעובדה שרק סיימתם לומר קדיש לענר, והיום אנחנו מתחילים לומר קדיש להרש. שנה לקדש את שני הנערים המיוחדים האלה לא מספיקה. להם מגיע שנתיים".

"עשה לך רב וקנה לך חבר, והבא אדם וכל אדם לכף זכות. חלק שואלים, מה מחבר את שני החלקים האלה? עשה לך רב וחבר, ואז לדון כל אדם לכף זכות. זה מה שהיה הרש. הרש תמיד השתמש באינטלקט שלו להשיג חברים. מגיל קטן הוא היה מורי, חברי. ידעתי שכל עוד הלכנו יד ביד לקנות קפה, ציפו לי אינספור שאלות מבן שלוש".

"הרש היה תמיד בטוח בעצמו. כשאמרנו להרש בן ה-7 שאנחנו עוברים לישראל, ששמו יהווה אתגר לישראלים, שאולי הוא ירצה לשנות את שמו. הוא הסתכל עלינו בביטחון ואמר: 'אני הרש, הישראלים יתמודדו עם זה'".

"דיפלומט שפגשנו במהלך המסע הזה אמר לנו: 'אתם לא צריכים להבין את הצד השני, אבל אפשר לכבד אותם'. חבריו של הרש, אנשים שפגש בפסטיבלים ברחבי העולם, בני כל הגילאים, מכל הסוגים, יצרו קשר וסיפרו לנו שהם תמיד שמחו לנהל איתו שיחות, למרות שהרבה פעמים הם לא הסכימו".

"הרש תמיד השתדל להבין את הצד השני. פוסט שראיתי אתמול אמר: 'יהי זכרו מהפכה'. כל כך הרבה הודעות שקיבלתי מאנשים היו עם המילה 'סליחה'. אנחנו כשלנו. אבל הרש לא היה כושל. הוא היה מצליח. כעת, אני בטוח, הוא היה מתעקש שמותו שלו, ושל כל כך הרבה חיילים, אינם לשווא. אני בטוח שנקודת ההתחלה שלך הייתה להחזיר את כל החטופים. אולי, רק אולי, מותך הוא הדלק שיחזיר את החטופים הנותרים. עוד לא אבדה תקוותנו".

"היית בחור שחולם. היית אומר, כבר אמרת, שחייב לקחת סיכון ולנסות להגיע לפתרון. היית מצליח לדחוף כל מקבל החלטות לשאול את עצמו, בכל יום, 'האם ההחלטות שלי היום מובילות לעתיד טוב יותר'. היית מבקש מכל מקבל החלטות שלא היה מצליח לענות בחיוב על השאלה הזאת, לפנות את מושבו".

"הרש, היית פועל ישועות. תמיד ניסית לשפר את העולם. מאז 7 באוקטובר, הפכת לסמל לשיפור העולם. הבוקר ראיתי סרטון מניו יורק. כמה מתאים שהקהל שר 'אני ואתה נשנה את העולם'. 23 שנות חייך היו ברכה. אנחנו נעבוד עכשיו כדי להפוך את זיכרונך לברכה דומה. היית בחור נפלא. אני אוהב אותך".

רייצ'ל, אמו, ספדה לו באנגלית: "איך אני, מכל האמהות בכל העולם, אלוהים בחר לתת את הרש לי. מה עשית בחיי הקודמים שזכיתי במתנה כזאת נפלאה? בוודאי משהו מופלא. הרש ואני צפינו בדוקומנטרי על צעירים שמתו. הוא אמר לי: 'איך זה שכל מי שמת צעיר, תמיד חכם ומצחיק ונפלא?' הרש לא היה מושלם, אבל הוא היה הבן המושלם שלי. ואני כל כך מודה לאלוהים ואני רוצה לעשות 'הכרת הטוב' ולהודות לאלוהים שנתן לי את המתנה המושלמת שהיא הרש. במשך 23 שנה היה לי הכבוד האדיר להיות אמו של הרש. אני רק מקווה שזה היה נמשך קצת יותר זמן".

"הרש, בכל החודשים האלה, הייתי כל כך מודאגת בכל חלקיק שניה בכל יום. זה היה יגון כל כך מיוחד שלא חוויתי מעולם. ניסיתי בכל הכוח לדחות את הגעגוע אליך, כי זה, ידעתי, ישבור אותי. אז ביליתי את 331 הימים באימה מוחלטת. זה חנק אותי ושרף את ליבי".

"בין היגון הבלתי יאמן, האימה, היינו בטוחים שאתה חוזר אלינו הביתה, בחיים. אבל זה לא קרה. עכשיו אני כבר לא צריכה לדאוג לך. אתה כבר לא בסכנה. אתה עם ענר היפה, הוא יראה לך מסביב. אני בטוחה שתפגוש את סבא וסבתא שלי, שיאהבו אותך. תשחק עם סבא שוב שח מט. עכשיו אני מודאגת לגבינו, איך נחיה את שארית חיינו בלעדיך? אני מתנחמת בעובדה שאתה עם כרמל, עדן, אלמוג, אורי ואלכס".

"אני שולחת לכל משפחה את אהבתי הכנה. אני חושבת שכולנו עשינו כל מה שאנחנו יכולים. זה היה כל כך קרוב, אבל זה לא היה יכול לקרות לעולם. השישה היפהפיים האלה שרדו יחד, ומתו ביחד ועכשיו נזכור אותם ביחד לנצח".

"תמיד תהינו איך תהיה כשתהיה גדול, אבל עכשיו לנצח תהיה ילדנו הנצחי. תישאר לנצח היפה הנצחי, הצעיר. הצלחת לדחוס לתוך חייך הקצרים הרבה זיכרונות. קראת, למדת, הקשבת, חגגת. אפילו התאהבת. הקסמת כל מי שאי פעם דיברת איתו. קידמת אהבה ושלום כמו שרק צעיר אידאליסט פעור עיניים יכול. מעולם לא הרמת עליי את קולך. תמיד דיברת אליי בכבוד".

"כשכתבת לנו מהמיגונית, הרגע איבדת את ענר ואת ידך. כתבת 'סליחה'. כי ידעת כמה קשה יהיה לנו בלעדיך. עכשיו אינך. אני מבקשת את סליחתך. אם היינו יכולים לעשות משהו כדי להציל אותך, אני מתנצלת".

"ליוויתם אותנו במשך 11 חודשים. אבל אני אני מתחננת מכולם, אל תעזבו אותנו עכשיו. הרש, ממך אני מבקשת שתעזור לנו לשרוד ולהיות חזקים. תעשה מה שאתה יכול כדי שהאור שלך יאיר עלינו. אתה תהפוך להיות הכוח הנסתר שלנו. ילד מתוק, לך עכשיו אל המסע שלך. סוף סוף אתה חופשי. אוהב אותך ואתגעגע אליך בכל רגע בחיי".

אחותו של הרש, ליבי: ״לא אמצא את המילים לתאר את השבר שנוצר בתוכי. הרש, היית ילד של אמת, טבע וצניעות. פשוט היית אתה. עכשיו אתה יכול לראות בכמה אנשים נגעת. אין שום היגיון וצדק, רק כאב. לנצח יהיה פה את האור שלך, לנצח צעיר, לנצח אחי״.

אחותו של הרש, אורלי, ספדה בכאב: ״עכשיו שאתה לא פה חלק חסר אצלי. לא דמיינתי לעצמי בחלומות הכי גרועים שאתה לא חי וכך זה ייגמר. זכיתי בך כאח גדול. הערצתי אותך. ידעת לחיות כל רגע. לגעת באנשים. הכי חשוב אצלך היה כיבוד אב ואם שהיית הכי טוב בו. אעריץ אותך ואוהב אותך. אני אדאג לליבי, כמו שהיית אתה דואג לה. לנצח אהיה אחותך הקטנה״.

חבר של הרש, אוהד הפועל ירושלים: ״התאהבנו בך כילד צעיר ביציעים של טדי ומלחה. הרש, כמה אתה חסר לנו. תמיד ידענו שתהיה שם לעזור בכל משחק בכל מקום. צמוד לגדר ולתוף עם דגל של הפועל ירושלים ביד. תמיד מוביל פעילויות, כל מה שאפשר כדי לתקן עולם. תודה שהיית פה איתנו לחלוק איתנו את טוב לבך״.

חבר נוסף ספד לו: ״סלח לנו שלא הצלחנו במשימה הגדולה שלנו. אוהבים אותך אח קטן שלנו. מקווים שאתה מבלה עם ענר. נוח בשלום אהוב ליבנו. מתגעגעים ואוהבים בריגדה מלחה״.

"בשם החיים נאבקת עד הרגע האחרון. אוכל לספר רבות על החוויות שהיו לנו יחד. לא לשמם, אלא לשם ההוויה המוחלטת שנחרטה בליבי לעד. הנוכחות המסורה שלך הייתה כזו שאין לה שני. בזרימה ובייחודיות שיכולים להתקיים רק בך. הרש, אחי האהוב. הנשמה המיוחדת במינה, זוהרת, שמחה, כובשת ומתמזגת עם העולם, מחפשת אמת ואהבת אדם, שמשכינה שלום בין אדם לאדם, בין אדם לבריאה. בשם האהבה הזו ראית אותך פועל בעולם. מחלק אותה בין האנשים השונים, בטבע. לבני האדם והחיות. בשם אהבה זו הפחת חיים בכל כך הרבה נשמות. בשם אהבה זו נלקחת מעולמך, מעולמנו. וכמה רצית להפיץ אותה עוד. בכל מקום שהגעת אליו, בעזרת הקישורים המיוחדים שלך, יצרת מרחב שלא יצא לי לפגוש. הבאת איתך יושר, ענווה, לצד צחוק ושמחה חסרת כל גבול".

הנשיא הרצוג ספד: "הרש האהוב, בלב קרוע ושבור אני עומד כאן כנשיא מדינת ישראל, נפרד ממך ומבקש ממך סליחה. ביחד איתך, מכרמל, מאורי, מעדן, מאלמוג, מאלכס ומכל אוהביכם. אני מבקש סליחה בשם מדינת ישראל. סליחה שנכשלנו בהגנה עליכם, במחדל הנורא של 7 באוקטובר. סליחה שנכשלנו בהשבתכם הביתה בשלום. סליחה שהמדינה שעלית אליה, עטוף בדגל ישראל, לא הצליחה לשמור עליך".

למשפחה אמר הרצוג: "סליחה שלא הצלחנו להשיב את הרש שלכם בחיים. האור שלו כבש אותנו במבט ראשון. רובנו לא זכינו להכיר אותך בחייך, אבל אתה חי בתוכנו. דע לך, הרש. אנחנו עדים ולא נשכח לעולם. אין דלת בעולם שמשפחתך האהובה לא פתחה למענך, להצלתך ולשלומך. אין אבן שלא הפכו, אין תפילה שלא זעקו".

"עתה - מוטלת על מדינת ישראל משימה דחופה ומיידית. על מקבלי ההחלטות לעשות כל שניתן, בנחישות ובאומץ: להציל את מי שעוד ניתן להציל, ולהשיב את כל בנינו ובנותינו, אחינו ואחיותינו. זו לא מטרה פוליטית, ואסור להפוך את זה למחלוקת פוליטית. זהו צו מוסרי, יהודי ואנושי עליון של מדינת ישראל לאזרחיה. לא עמדנו בו ועתה, מוטלת עלינו חובה קדושה ומשותפת: לעמוד בו ולהחזיר את כולם לנוף מולדתם. המשימה ברורה ומחייבת: להמשיך ולהילחם עד חורמה בארגון הטרור הרצחני חמאס, שהוכיח שוב שאין קץ לרצחנותו ולפשעים נגד האנושות שהוא מוכן לבצע".

בלב שבור, מודיעים בצער על מותו של הרש האהוב

גופותיהם של הרש וחמישה חטופים נוספים אותרו אתמול במנהרה בעומק 20 מטרים במרחב רפיח, ולפי הערכת גורמי ביטחון, הם נרצחו בימים האחרונים, אולי מחשש של החוטפים מהתקרבות צה"ל וממבצע חילוץ. דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, עדכן בהצהרה שנשא שגופותיהם אותרו כקילומטר מהמקום שבו אותר החטוף פרחאן אל-קאדי, וכי לא היה בידי ישראל מידע על מיקומם.

הרש יצא בליל שמחת תורה, אחרי שהתפלל בירושלים למסיבת הנובה על יד קיבוץ רעים עם חברו מהתיכון, ענר שפירא ז"ל. בבוקר השביעי באוקטובר שניהם הסתתרו ונלחמו באחת המיגוניות כשענר עמד בפתח המיגונית והשליך החוצה רימונים שנזרקו לתוכה. ענר, לוחם בסיירת נח"ל, מצא שם את מותו. הרש איבד באותה מיגונית לא רק את חברו, אלא גם את ידו ואף צולם לאחר מכן על ידי חמאס כשהוא קטוע יד.

עדי ראייה סיפרו שהרש היה במיגונית כשמחבלים החלו לירות ולזרוק רימונים. המחבלים אמרו: מי שמסוגל שיקום על הרגליים. הרש קם ויחד עם עוד חמישה צעירים הועלה לטנדר.

הירש עלה לארץ עם משפחתו מארצות הברית כשהיה בן שבע, יש לו שתי אחיות צעירות ממנו. הוא חסך כסף לטיול הגדול שאליו תכנן לצאת בחודש דצמבר. ב-24 באפריל פרסם ארגון הטרור סרטון ובו אות חיים מגולדברג-פולין. בסרטון הוא פנה בין השאר לבני משפחתו ואמר: "אימא, אבא, ליבי ואורלי, אני אוהב אתכם מאוד ומתגעגע אליכם מאוד. אני חושב עליכם בכל יום שאני נמצא פה. אני יודע שאתם עושים הכול כדי שאני אחזור הביתה כמה שיותר מהר".

יותר מארבעה חודשים לאחר החטיפה, אושר מותו של הצעיר, על פי הודעה ממשפחתו שפורסמה על ידי משרד החוץ הישראלי. ״בלב שבור, משפחת גולדברג-פולין מודיעה בצער על מותו של בנם ואחיהם האהוב, הרש. המשפחה מודה לכולכם על האהבה והתמיכה ומבקשת פרטיות בעת הזו״, נכתב בהודעה המשפחתית.