שיח "הפקרת החטופים" הוא שיח מופקר

חמאס רצח את ילדינו והחריב קהילות יהודיות, לא ממשלת ישראל • הנקלעים לוויכוח הסוער בתוכנו עלולים לחשוב שהיהודים אשמים בזוועות, או יותר נכון - ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו

האם שכחנו? חמאס רצח את ילדינו, אנס את בנותינו, שרף בחיים הורים וילדים והחריב קהילות יהודיות. חמאס, ולא ממשלת ישראל. חרפה שעלינו להדגיש זאת. מי שנקלע לוויכוח הסוער בתוכנו עלול לחשוב שהיהודים אשמים בזוועות, או יותר נכון - ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. עפר לפיהם.

שיח "הפקרת החטופים" הוא שיח מופקר, משום שהוא מייחס לקובעי המדיניות שיקולים זרים בשאלות קיומיות. היהירות של תומכי עסקת החטופים, כאילו אחזו באבן החכמים והבינו את מה שאנו, בני התמותה, לא השגנו בקוצר דעתנו - היא אותה שחצנות מבית המדרש שמכר את חרפת הדמים באוסלו כאחרית הימים, את הנסיגה המבוהלת מלבנון כניצחון ואת גירוש היהודים בגוש קטיף כתרומה לביטחון המדינה, ואף שכנע אותנו שנדע להתמודד עם השלכות שחרור המחבלים בעסקת שליט.

נתניהו, גלנט והרמטכ"ל הלוי בקריה, צילום: מעיין טואף / לע״מ

אין עסקה. לבד מהעסקה הראשונה, חמאס לא הסכים למתווה נוסף כלשהו, למעט בדמיוננו. כבר כמה עשורים היהודים מתווכחים בינם לבין עצמם מהו רצון שכנינו. לא משנה כמה יצעקו שרצונם להשמידנו - תמיד יימצאו היהירים התורנים בקרבנו שיבקשו ללמדנו בינה, שלא זוהי כוונתם האמיתית של הניאו־נאצים שעל גבולנו. העסקה היחידה שחמאס מוכן לה - וגם זה לא בטוח - היא כניעה של ישראל, נסיגה מלאה מרצועת עזה והותרת חמאס כשליט בממלכת הדמים. ציר פילדלפי אינו "עניין טקטי", אלא צינור החמצן העיקרי של מפלצת חמאס. כל הרוצה לחסל את ישות הטרור, חייב לחנוק את צינורות הובלת הנשק והמחבלים ומכונות החפירה - עניין בסיסי שהיהירים מבטלים כלאחר יד.

ההתעקשות להישאר בציר פילדלפי מלמדת על שינוי בגישה האסטרטגית של ישראל, בהבנה שיותר אסור לסמוך על אחרים שיעשו את המלאכה עבורנו. המצרים לא ישמרו על הגבול מפני הברחות, כפי שלא עשו זאת עד כה. גם לא האמצעים הטכנולוגיים שהתגאינו בהם, ושברגע האמת לא שמרו עלינו. חוקי הקיום במזרח התיכון, ערש הציוויליזציה, נקבעו במהלך ההיסטוריה בדם ואש. אויבינו לומדים אותנו. הם מריחים דם, וישמחו לנצל את המריבות הפנימיות בתוכנו כדי להסתער עלינו.

אדוני ראש הממשלה, זוהי שעת מבחן לעמנו, אולי החשובה מאז קום המדינה. ההיסטוריה בחרה בך לעמוד עם האצבע בסכר, לבל יתמוטט ויגרוף את כולנו. אסור להיכנע לשיח הייאוש והכניעה. אנחנו עם עתיק, שרץ למרחקים ארוכים בני מאות שנים. זוהי הפרספקטיבה שבעדה יש לבחון את מעשינו בהווה, משום שהם יהדהדו היטב בעתיד, גם זה הקרוב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר