תזכרו את ילדי משפחת ביבס היום כשתלוו את ילדיכם

ראשון לספטמבר. כל אחד מאיתנו יכול להיזכר בהתרגשות שלו כילד בערב שלפני התחלת שנה בגן חדש או כתה חדשה בבית הספר. בתור הורים, זה מרגש אפילו יותר.

אבל היום, שירי וירדן לא ילוו את אריאל בעלייה לגן חובה ואת כפיר בפעוטון החדש. הם לא יכינו תיק ויקומו בהתרגשות ששמורה לילדים והורים בכל תחילת שנה. ואנחנו לא נקבל תמונות של אריאל וכפיר חגיגיים ומתרגשים, עומדים בכניסה לגן עם חיוך מבויש. 

במקום זאת, היום שוב מציינים עוד תאריך בלעדיהם, עוד ציון דרך בשנה הארורה ביותר שידענו. תזכרו אותם היום, כשתלוו את הילדים שלכם.

התחלת שנת לימודים כמוה כציון דרך לשנה שחלפה ותקווה לשנה החדשה. מעבר לפינה חגי תשרי והמחשבה שתעבור שנה בלעדיהם בלתי נתפסת, משתקת. אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשתוק, תפקידנו לצרוח. לצרוח על אי הצדק והעוולה בכך שהמדינה שלנו עוד לא החזירה אותם. על ההפקרה המתמשכת, הפעם באמתלה על חשיבותו הביטחונית של ציר פילדלפי.

11 חודשים לתוך המלחמה והייתי מצפה מהאחראים למחדל - שהמשיכו לנהל את המערכה - שידונו וימצאו כבר פתרונות ולא ימשיכו במצג שווא כאילו ביטחון המדינה עומד אל מול חייהם של ירדן, שירי, אריאל וכפיר.

התעקשות על סגירת צינור החמצן של חמאס כמוה כסגירת צינור החמצן של החטופים שזמנם אוזל. ראש הממשלה נתניהו: היסטוריה היתה חלק בלתי נפרד מהבית שבו גדלת. איזו מורשת אתה משאיר אחריך שתיכתב בדפי ההיסטוריה?

חגי תשרי כבר מעבר לפינה. כבר 11 חודשים שאנחנו, משפחות החטופים, משפחות שכול בהמתנה. אני רוצה לשבת בסוכה של חג עם ירדן והמשפחה, לא בסוכת אבלים. זה בידיים שלך רה"מ נתניהו, אם לא תחזיר אותם עכשיו - תיזכר לנצח כמר הפקרה.

הכותבת היא אחותו של ירדן, גיסתה של שירי ודודתם של אריאל וכפיר, החטופים בעזה