"ברהט אנחנו שמחים על כל חטוף שחוזר מעזה, פרחאן יצא בנס"

אחר צהריים ברהט, השמש מגוונת את שמי הנגב המערבי בכתום־זהב. כמעט יממה חלפה מאז השחרור המרגש של החטוף קאיד פרחאן אלקאדי. באחד מבתי הקפה אני פוגש שני חבר'ה, שהם חלק מהפרלמנט המקומי.

איך אתם מרגישים עכשיו, אחרי שפרחאן חזר?

"בטח שאנחנו שמחים. אפילו השם שלו, פרחאן - המשמעות היא שמחה. אבל אתה יודע שזו בעיה שאתה שואל ככה".

מה הבעיה?

"אתה שואל אותי אם אני שמח כשמשחררים בדואי, אבל אני שמח כשמשחררים כל ישראלי מעזה. גם יהודי. אז בפעם הבאה תבוא לשאול אותי אם יש שמחה ברהט לא רק כשמשחררים בדואי".

לבדואי אין עיניים?

מכונית עם שני דגלי ישראל המתנוססים מאחור עוברת בכביש הראשי, ושני חברי הפרלמנט צוחקים: "מה הוא חושב, כשאנחנו רואים דגל ישראל אנחנו מפסידים? שלא טוב לנו? מה, הוא לא מבין שאנחנו ישראלים בדיוק כמוהו? ומה, לבדואי אין עיניים, ידיים, רגשות, יצרים? אם תדקרו אותנו לא נדמם? אתם לא מכירים? זה שייקספיר" - אלי מתפקע מצחוק. לא באמת קוראים לו אלי. אבל הוא יודע לצטט את שייקספיר.

ידעתי שכל התקשורת תכרכר בכרכור, סביב אוהל משפחתו של קאיד פרחאן אלקאדי. אבל איפה זה כרכור? "ליד המזבלה החדשה בסוף שכונה 21, אתה מכיר?" מכוון אותי טורוק הבדואי. "כרכור קרובה יותר לשדה תימן מאשר לרהט", אומר לי מכר אחר.

אז העדפתי לנסוע לעיר הגדולה, רהט, ולדבר עם אנשי הפרלמנט אחרי העבודה, באחד מבתי הקפה הרבים בעיר.

"תכתוב שקוראים לי אלי, זה שם ישראלי גנרי, כולנו אלי", צוחק אחד הרהוטים מרהט, אבל חברו מתעקש: "אני רוצה את השם יוסי". בסדר, אלי ויוסי. אז מה אתם חושבים על השחרור של פרחאן? אלי: "אני חושב שעם כזאת שמחה, כמו שהיתה אתמול, ביבי צריך להבין למה הוא צריך לגמור את המלחמה. אי אפשר יותר ככה. זה גמר אותנו".

"המלחמה הזאת היא לא של עמים. זו מלחמה של ביבי וסינוואר. המלחמה הזאת גורמת לנזק הכי גדול במדינה", אומר יוסי. "צריך עסקה והיא תביא את כל החטופים הביתה".אלי: "תשמע, זה הבנאדם פרחאן, יצא בנס. אני לא רוצה לראות ולא רוצה לנתח מה שעבר עליו. אני לא פותח טלוויזיה. עזבו אותו בשקט עכשיו. אם אתה מדבר איתו, אתה מחיה את הטראומה שהוא חי בה כמעט שנה. לא טוב לחיות ככה, לא משנה אם היה בדואי, מרוקאי או אמריקני. בן אדם צריך שקט, לראות את אשתו, הילדים, את אחים שלו. זה לא קל".

יוסי: "אנשים רוצים שלום. הם יוצאים לחו"ל ורואים שאין מריבות ואין שנאה. הייתי בסעודיה עכשיו. כמוסלמי, ממש כיף להיות שם. פה בארץ הכי יקר בעולם. עם הנסיך, בן סלמן, ממש טוב. ראיתי הרבה נשים עובדות בשדה התעופה, כמו פה. חבל שלא עשו שלום עם סעודיה לפני 7 באוקטובר. לא היתה מלחמה. כל חמאס היו מתאדים ועפים ככה מעצמם. לעשות שלום עם הסעודים זה לעשות שלום עם בעל הבית. זו הדרך היחידה להחזיר את המזרח התיכון לאיך שהיה. ואז שידפקו את האיראנים."אני רוצה חצי שעה עם ביבי נתניהו. לא מגיע לי? אני לא אחד משמונה מיליון אזרחים שלו?" 

ומה תגיד לו?

יוסי: "אני אגיד לו: ביבי, אתה אחראי פה על הביטחון שלי, על הכלכלה שלי, על הצרות שאני סובל, על הכל. ואתה צריך לשים את האיש הנכון במקום הנכון. אתה צריך שיביא אמת, שירגישו שאכפת לו, שהוא מתכוון למה שהוא אומר, שדי עם השנאה הזו. אני בדואי, אני ערבי, אני מוסלמי, אבל אני לא חמאס - אני ישראלי!"