"חיסלנו את הנייה, עשינו מכת מנע לחיזבאללה - ואין אסטרטגיה": ועדת החקירה האזרחית דנה בחזית הצפונית

"זו שערורייה שהתחלנו את המלחמה הזאת מבלי לדעת מה עושים יום אחרי, יומיים אחרי. הרגנו את הנייה, עשינו מכת מנע לחיזבאללה, ומה הלאה? אי אפשר שהממשלה תתעסק רק בטקטיקה של הצבא מבלי לקבוע אסטרטגיה - ואין לנו כזו", כך אמר הבוקר (שלישי) תא״ל במיל׳ אמל אסעד, סגן מפקד יחידת הקישור ללבנון לשעבר, בוועדת החקירה האזרחית לאסון 7 באוקטובר.

"במקרה הטוב אנחנו מסתכלים על איזושהי מטרה, במקרה הגרוע מחכים לסינוואר שיעשה משהו ואז מגיבים. ככה לא מתנהלת מדינה", הוסיף בישיבתה העשירית של הוועדה שהוקדשה להפקרת החזית הצפונית ב-10 החודשים האחרונים. 

האלוף במיל' איל בן ראובן, אחד מחברי הוועדה פתח את הישיבה ופנה לתא״ל במיל׳ בשאלה אודות הטיפול בנושא 7 באוקטובר על ידי הממשלה, וכן לגבי האסון במג'דל שמס בו נהרגו 12 ילדים. 

"יום אחרי 7 באוקטובר גם לי היה רגש הנקם שצריך להרוג את כל מי שהשתתף בטבח הזה, מסינוואר עד אחרון המחבלים שלו. אבל אמרתי שהממשלה צריכה לעצור רגע, לנשום אוויר, לנשוך שפתיים ולתכנן את ההמשך של הפעולה. לפני שהיא מתחילה לירות כדור אחד, היא צריכה להחזיר את החטופים", אמר אסעד.

"נפלנו לאותה מלכודת שאנחנו נופלים בה כל פעם שיש חטיפה. במשך שנים נחטפו לנו מספר חיילים בצפון ובדרום, ואנחנו הפעלנו את כל עוצמת האש שלנו כדי להחזיר אותם, ולא הצלחנו להחזיר שערה אחת מהחטופים. הרגנו ילדים, שיטחנו את עזה, הרגנו בדרום לבנון, ולא החזרנו אף אחד מהחטופים. לכן אמרתי שאסור לנו להתחיל את המבצע עד שלא מחזירים את כל החטופים.

אמרתי לקחת את כל 5,000 האסירים הקיימים בבתי הסוהר, ולשים אותם על הגדר עד שמשחררים את החטופים, ולא מכניסים בקבוק מים אחד, שום סיוע, עד שאנחנו מקבלים את החטופים".

 "מ-7 באוקטובר עד היום ממשלת ישראל והצבא לא פוסחים על טעות אחת, על מוקש אחד. אנחנו עושים את כל הטעויות. אי אפשר לעשות ככה מלחמה. אי אפשר להילחם בשביל להילחם, וזה מה שאנחנו עושים כבר עשרה חודשים, לוחמים בשביל לנקום, וזה הכישלון של כולנו. אנחנו לא יודעים כמה חטופים נהרגו בגללנו, כמה חטופים אנחנו הרגנו".

"העדה הדרוזית איבדה יותר מ-12 ילדים באסון במג׳דל שמס, איבדה גם 11 לוחמים במשך חודשי המלחמה. זה לא הזיז למישהו בממשלה". בהתייחס לחוק הלאום הוסיף: "ב-2018 מדינת ישראל החליטה שיש דמוקרטיה ליהודים, וכל השאר הם במקרה הטוב אורחים. יש אורחים טובים, כמו הדרוזים, ויש אורחים פחות רצויים כמו אחרים. ושם התחילה לדעתי ההידרדרות של הדמוקרטיה". 

"אם אתם מסתובבים בכפרים הדרוזים, לא רק שאין מיגון, אלא גם דברים בסיסיים אחרים. קצין ששומר על היישובים היהודיים ביצהר ובעופרה ובמקומות כאלה חוזר הביתה לכפר שלו, לפערים שקיימים מבחינת רמת החיים והתשתיות לוחם שהיה בצו 8 כמה חודשים בעזה, חוזר הביתה ומקבל צו הריסה לבית שהוא בנה, כי אין תכניות בנייה. אף אחד לא משקיע בזה, לא המדינה ולא הרשויות המקומיות, ככה סובלים אותם החיילים המשוחררים והצעירים שאין להם מקומות לבנות, איפה לגור. ב-7 באוקטובר כל הכפרים הדרוזיים היו ריקים מגברים, כולם היו בהתנדבות ובצבא ואנשים עשו כמיטב יכולתם לספק לחיילים אוכל ומזון". 

"אני לא מדבר בכלל על מיגון, על מקלטים, עכשיו תהיה הפגזה לאן נלך? אנחנו גרים בבית הרבה שנים בלי ממ״ד, למשפחה שלי אין ממ״דים. רק בבתים החדשים יש.

"עזבו את חוק הלאום, יש לנו 109 חטופים, ואני חושב שהמדינה הייתה צריכה לעצור מלכת ב-7 באוקטובר עד שאחרון החטופים יחזור. שום דבר אחר לא הייתה צריכה לעשות. בחוק הלאום כתוב שמדינת ישראל תשקוד על לדאוג לאזרחיה בשל יהדותם או אזרחותם בכל מקום בעולם אם הם נמצאים בצרה. לא רק שהם נמצאים בצרה, הם חסרי ישע שם במנהרות. ובסוף נמצא עופר קלדרון, שבוי במנהרות בעזה, מחבק את בת ה-10 שלו, והיא הולכת הביתה לניר עוז, והוא נשאר שם במנהרות, ואומר לבת שלו 'תרחמי עליי', כשיש ממשלה עם צה"ל. לאן הגענו"? 

לאחר שנשאל על ידי המפכ"ל לשעבר, רנ"צ בדימוס שלמה אהרונישקי, לגבי הקונספציה ותפיסת ההכלה מול חמאס וחיזבאללה, ונקודת מבטו עליה כאיש צבא לשעבר השיב: "ההחלטה לצאת מלבנון הייתה מצוינת, אבל היא נעשתה בצורה מאוד שלומיאלית. לא ידענו למנף את ההישג של היציאה מלבנון, ככה שלא תהיה חד-צדדית, ולהגיד בוא נשיג משהו מהיציאה, וההתנתקות אותו דבר. לא יצאנו מעזה, נשארנו על הגדר, נשארנו בים. אז עשינו להם גטו, ואז אנחנו באים בטענות אחר כך".

"הסתמכנו יותר מדי על טכנולוגיה"

"אם חיזבאללה בונה לך אוהלים על הגדר, אחר כך עובר את הגדר, במשך שנה או שנה ומשהו אתה לא עושה עם זה כלום, וחמאס עולה על הגדר ושולח בלונים, ואנחנו כל פעם מאיימים. אנחנו נעשה ככה אם תעשו ככה. אנחנו רק מאיימים, ואנחנו לא עושים", הוסיף אסעד. 

"עשו לנו בית ספר. מדינת ישראל, ממשלת ישראל והצבא, כי לצבא יש חלק גדול במה שהיה ב-7 באוקטובר.  יש פה בעיה. שמעת בלילה שיש התראה. עזוב את הרמטכ״ל, אלוף הפיקוד, אתם מבינים שיש פה בעיה, יכולה להיות פה עכשיו כניסה של מחבלים. בגלל שמישהו אמר שחמאס מורתע אתה הולך לישון? יש לך כוחות משלך, ויש כוננות עם שחר. לא עשינו את זה, לא עשינו שום דבר ממה שאולי חשבנו ואמרנו שאפשר לעשות. ולכן נפלנו".

"אני חושב שעד 7 באוקטובר הסתמכנו יותר מדי על הטכנולוגיה, על המנהיגים שאמרו שהכל בסדר, שנדכא את הרשות הפלשתינית ויקדמו את חמאס, חמאס מורתע, ואז המפקדים למטה קנו את הקונספציה הזאת, אמרו שיש להם מספיק טכנולוגיה שאנחנו נדע אם וכאשר, וגם התרחישים שהיו בדרום אמרו שבמקרה הכי גרוע ייכנסו 30 מחבלים, שתי נקודות, שלוש נקודות, נתגבר עליהם. אבל כמגיעה התראת זהב אתה לא עושה כלום כמפקד בשטח? מפקד חטיבה, אוגדה, אלוף פיקוד, יש לך כוחות שלך. 

"ההתנהלות של הצבא הייתה באמת אחרת. לעומת זה, ממשלת ישראל עדיין תקועה ב-6.10 ובמהפכה המשפטית. הם עדיין לא עשו כלום, ורק הזיקו. אני אומר לכם, היה עדיף לנהל את המלחמה הזאת בלי הממשלה הזאת. כי מה שקורה עכשיו זה שאנחנו מאבדים עוד חיילים ועוד אזרחים ובתים".

"לא לחשוב על ציר פילדלפי ולא כמה אסירים - תחזירו אותם בכל מחיר"

"מה, אנחנו יודעים לרמה שלהם? אנחנו מתגרים בהם? אנחנו רוצים להראות למי יש יותר גדול? אנחנו רוצים להוכיח להם שאנחנו נראה להם מה זה? אנחנו צריכים לנקום עכשיו? למה? יש לנו עדיין 109 חטופים, קודם כל תחזירו אותם בכל מחיר. לא לחשוב על ציר פילדלפי, ולא כמה אסירים, הפסקת מלחמה. בכל מחיר. כולנו יודעים מה הם מבקשים. אנחנו, אנחנו מדינת ישראל וצה״ל נכשלנו. אם אנחנו לא נעמוד מול עצמנו ונודה 'הובסנו', ורק משם מתוך האפר הזה של הכישלון נקום ונצמח, אנחנו נישאר שם. אנחנו נחשוב שאנחנו הכי טובים".

"החטופים יותר חשובים מאלף סינוואר", הוסיף אסעד. "מדינה שלא מסוגלת לשמור על האזרחים שלה בבתים שלהם אין לה זכות קיום. מדינה שלא משחררת את החטופים שלה אין לה זכות קיום. מדינה שנותנת למחבלים שיצאו מהכלא להפוך להיות מפלצות כאלה אין לה זכות קיום. אנחנו צריכים לדאוג, אבל לצערי הרב אנחנו כבר לא שם, ואנחנו צריכים להתאושש מזה". כמו כן אמר בהקשר למיגון יישובים דרוזיים וערביים כי "הממשלה מתייחסת ללא יהודים כאל אזרחים סוג ב', גם בתקצוב וגם ביחס".

"אני חושב שהרוב בעולם הערבי רוצה לחיות בשלום. העולם הערבי זה לא רק חמאס או ג׳יהאד איסלמי. אם היינו משכילים להתחבר לעולם הזה, כמו שהציעו לנו לפני כמה חודשים, בברית של ארה"ב, בריטניה, צרפת, ירדן, סעודיה, הציעו לנו ודחינו את זה. יש עוד דברים לעשות ממלחמה. אפשר לדעתי לשכנע את לבנון וחיזבאללה ביחד להגיע לאיזשהו הסדר, ולא רק להילחם. כי במלחמות אין מנצחים, יש מפסידים, ויש מפסידים יותר". 

"חמאס ניצח בעזה בזכותנו, כי אנחנו רצינו שחמאס ינצח. יש פה זהות אינטרסים בין סינוואר לבין סמוטריץ׳", הוסיף. "זה רוצה מדינה מהים עד הירדן בלי יהודים, וזה רוצה מדינה עד הירדן בלי ערבים".

דור כהן, תושב עמוקה

"עמוקה לא מפונה למעט שש משפחות שהתפנו עצמאית. אנחנו צריכים לשבת פה", אמר דור כהן, תושב היישוב בלב יער ביריה, שהחליט לרכוש כבאית על מנת להילחם לבדו באש ששורפת את היער. 

הוא הסכים עם דבריו של חבר הוועדה, איל בן ראובן, לפיהם לרשות המקומית ולמועצה האזורית יש השפעה גדולה על תחושת הביטחון, וציין כי הסכנה בעמוקה היא שריפת צמרות ש"מדלגת כבישים, מדלגת הכל, לעומת שריפת קוצים". הוא אמר כי הבעיה היא בזמן שלוקח למטוסי הכיבוי להגיע, לפעמים יותר מרבע שעה. 

"המטוס המטוס תוחם את השריפה בצורה יעילה מאוד, אז אתה על הגל. ככל שאתה 'תחמש' אותנו לטובת הסיפור של כיבוי, נהיה טובים ויעילים יותר", אמר. 

"אני מצפה לתשובות מכיבוי אש. אני מצפה לתשובה מהמועצה. מהם אני מצפה לתשובות. אני לא הולך קדימה מדי. אני למדתי ככל שאתה הולך קדימה, אתה מפספס את המטרה. יש חבר׳ה שקרובים אליך, הם אלה שיכולים לעזור", אמר. 

בתשובה לשאלה האם הוא מכיר התארגנויות פרטיות שכאלה גם ביישובים נוספים השיב: "אני יודע שכל הסביבה הייתה בהתארגנות, שאפילו ברמה שהעיר ראש פינה הייתה בהתארגנות עצמית. רק לא מזמן, עכשיו, אחרי שמונה חודשים בעצם מג״ב ומשטרת ישראל התחילו לספק לנו ציוד. אני יודע שבאופן אישי למשמר הירדן תרמתי עשרים אפודים, עשרים קסדות וכו׳, גם לעמוקה עשינו את התרומה הזאת. אבל זה מדינה שיוצאת להתקפה או משהו, אז גם אם זה בעל כורכה, צריכה לבדוק את המסביב. אם כולם יעזבו פה, אף אחד לא יחזיק את זה. זה יהרס. זה הפחד הכי גדול.