נועה ארגמני, את לא חייבת לבקש מאף אחד סליחה

הרשתות החברתיות עסקו בסוף השבוע הזה רק בדבר אחד: האם מותר לנועה ארגמני לחגוג בביקיני או אסור לה. על זה יקום או יפול דבר, במדינה שנלחמת בצפון ובדרום ויש בה עוד מלחמה פנימית של מהגרים בדרום תל אביב, מצב כלכלי רעוע ומאות אלפי אנשים ששוקלים לעזוב אותה. רק נועה ארגמני היא כרגע הבעיה שלנו, ואנחנו אפילו לא ידענו.

מה שיפה הוא היפוך התפקידים. כל אותם פוריטנים בשקל תשעים שכל ימות השנה מסבירים לנו שכבודה של בת מלך פנימה, שהחגיגות והפריצות הביאו עלינו את אסון השבעה באוקטובר, פתאום שמחים לפרגן לה ואומרים ובצדק שתעשה מה שהיא רוצה. וממול, כל אוכלי השרצים למינהם, שמפריעה להם תפילה בלב תל אביב, לא מבינים איך אפשר לחגוג כשאמא שלך מתה רק השנה, וחבר שלך חטוף בעזה. פתאם שנת אבל זה משהו שחשוב להם, כי בכל זאת כולנו יהודים.

ארגמני כמובן, נופלת קורבן לויכוח פוליטי. תומכי ביבי נתניהו נגד מתנגדיו. היא עצמה כנראה, פחות מעניינת כאדם פרטי, ובטח אביה. מעצם העובדה שטסה עם משפחת נתניהו לקונגרס, היא בעצם סומנה. הביביסטים רואים בה אחת משלהם, ומתנגדי השילטון רואים בה כלי משחק בידיהם של ראש הממשלה ורעייתו. האדם עצמו? הבחורה האמיצה ששרדה שבי, היא כרגע פחות מעניינת. הביקיני הצהוב מעניין יותר.

תעשי מה שאת רוצה נועה. תרקדי, תשמחי, תתעצבי, תחבקי את אביך הכי חזק שאפשר. זה שלך, ואינך שונה בכך מכל חברי הכנסת שמבלים ברחבי תבל או צוחקים במופעי בידור. עם ישראל מבלה בסופ״ש בים, במגרשי הכדורגל, במסעדות ובאיים בקפריסין וביוון. לא הם ישפטו אותך, ובעצם אף אחד אחר. את הרווחת את חייך בחזרה במבצע צבאי נועז, לאחר הפקרות של ממשלת ישראל וכוחות הביטחון. את לא צריכה לבקש מאף אחד סליחה, אנחנו צריכים לבקש ממך כל יום סליחה מחדש על השבעה באוקטובר. תחגגי כאילו אין מחר, כי במדינה שלנו, יש סיכוי לא רע שבאמת אין מחר.

בסופו של יום הבחירה של ארגמני היא בחירה בחיים, הרי הבטחתם לנו שעוד נחזור לרקוד. אז הנה, חזרנו.