אחיי ואחיותיי, משפחות שכולות ומשפחות חטופים: אנחנו כאובים. אנחנו בוכים. אנחנו מלאי געגועים. אבל זה לא מתיר לנו להגיד ולעשות הכל. השכול לא מתיר לנו לחנות בחניית נכים. השכול לא מתיר לנו לעבור באור אדום. השכול לא מתיר לנו לקחת מוצרים בחנות מבלי לשלם. והוא גם לא מתיר לי להגיד הכל ולעשות הכל. גם לא כדי להחזיר חטופים. גם לא בשם מורשת הבן ההרוג.
אסור לנו להציע לחמאס את הבנים של נושאי משרות ציבוריות, גם לא לצורך אפולוגטי. אסור לנו להזמין לחצים והתערבות אמריקאית ולהעז לדבר בנשימה אחת על הסבל של התוקף האכזר לצד הסבל של הקורבן הנאנס, גם לא בפני הועידה הדמוקרטית. ואם יש מי שבוחר לעשות כך, מותר וחובה לבקר אותו. גם בחריפות. גם בתקיפות.
אזרחי ישראל, בבקשה אל תשתקו. תמחו. באופן מכבד ועינייני כפי שצריך להתווכח עם כל אחד אחר. אתם מזדהים עם כאבינו ותודה לכם, אבל אנחנו לא חסינים מביקורת. כי אנחנו הרווחנו את הזכות לחיבוק ולא את הזכות להרוס ולקלקל. אין לנו זכות בשם הכאב שלנו לגרום כאב לאנשים אחרים. משום סיבה. כי זו לא הפקרות זה שכול. היו זהירים. דברו אך טוב.
הכאב שלנו הוא עמוק ואמיתי. הוא צורב בנו בכל רגע ורגע. אבל גם בתוך התהום הזו של אבל וגעגוע, אנחנו חייבים לזכור את האחריות שלנו כלפי החברה, כלפי המדינה, וכלפי עצמנו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד את הצפון המוסרי שלנו. גם כשהלב שבור, גם כשהנשמה זועקת, עלינו לשמור על הערכים שבשמם נפלו יקירינו. לא קל לעמוד בגבורה מול האובדן. לא פשוט לשמור על איפוק כשהכאב מציף. אבל זו בדיוק המשימה שלנו - להראות שגם בתוך החושך הגדול ביותר, אנחנו יכולים להיות אור לאחרים.
אנחנו יכולים לכאוב בלי להכאיב. אנחנו יכולים לזעוק בלי להשתיק. אנחנו יכולים לדרוש צדק בלי לוותר על הצדק עצמו. זה המבחן שלנו. זו המורשת האמיתית שאנחנו יכולים להשאיר. לא רק זיכרון של אובדן, אלא מופת של אנושיות בתוך הכאב הגדול ביותר.
דיצה אור שבנה חטוף בעזה;
— ®️רונן פלד Ronen Peled (@ronen_peled) August 20, 2024
מציעה עיסקת החלפת שבויים לסינוואר; קח את הבנים של הרצי הלוי, גלנט, הפצ״רית, רונן בר, וניצן אלון תמורת 109 החטופים..
כן .. נכון, לא שופטים אם פגועה בצערה אבל מדובר בדברי בלע, מעוררי בחילה וגועל נפש.
ולא, היא לא הזכירה את בניו של נתניהו. pic.twitter.com/05n8ohHmnT
היו חזקים, אחיי ואחיותיי. היו אמיצים. אבל מעל הכל - היו אנושיים. כי זה מה שהופך אותנו לטובים יותר מאויבינו. כי זה מה שהופך את הקורבן שלנו למשמעותי. כי זה מה שיקירינו היו רוצים שנהיה.
הכותב הוא אב שכול ויו"ר ארגון "למענם - לא חוזרים ל-6 באוקטובר"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו