"לא הגיע לך סוף כזה": החטוף אברהם מונדר הובא למנוחות בניר עוז

גופתו של מונדר חולצה אתמול ממנהרה בחאן יונס • רעייתו רותי ספדה לו: "היית איש משפחה לכל משפחתנו המורכבת. גרמת לי להרגיש אהובה ומיוחדת. אתה חסר לי ולנו" • אחותו, שושי בן עזרא: "אני מצטערת שהמדינה שאהבת הגיעה אליך באיחור של 10 חודשים"

הלווייתו של אברהם מונדר. צילום: אי.פי.איי

אברהם מונדר, שגופתו חולצה אתמול ממנהרה בחאן יונס, הובא למנוחות בקיבוץ ניר עוז. אשתו, בתו ונכדו של מונדר (79) נחטפו ושוחררו בעסקה. בנו רועי נרצח ב-7 באוקטובר. להלוויה הגיעו גם שר הפנים, משה ארבל, ח"כ מיכאל ביטון, ח"כ לשעבר יאיר גולן וראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט.

רותי אשתו של אברהם ספדה לו: "מונדר אהובי, חיינו חיים מלאים בהרמוניה על אף השוני בנינו עשינו הכל יחד. גידלנו ילדים ונסענו לטייל בארץ ובעולם. מונדר היית אדם מסור ואהבת במיוחד את נכדנו אוהד. אהבת לשיר. היית קורא בטקסים. אהבת שירים של נט קינג קול ואריק איינשטיין. היו שירים שכל כך ריגשו אותך עד דמעות. אתה היית איש משפחה לכל משפחתנו המורכבת. גרמת לי להרגיש אהובה ומיוחדת. אתה חסר לי ולנו".

מלווים את אברהם מונדר בדכו האחרונה, צילום: אי.פי.איי

שושי בן עזרא, אחותו של אברהם: "פרידה מאחי. מה אומרים בסיטואציה לא פשוטה שכזו. האם זה נראה למישהו הגיוני שהוא נרצח בשבי אחרי עינויי גוף ונפש? בעיניי זה לא נורמלי. אף פעם לא רבתי עם אברהם. בזכות טוב הלב והמזג הנוח שלו.

"מי האמין שיותר לא אשמע את קולו. מאז החיים התהפכו. מצאתי עצמי יחד עם המשפחה מגויסים למאבק. לאחר חזרתם של רועי קרן ואוהב התמקדנו במאמצים להחזיר את אברהם. הדפסנו,חולצות ושרנו בכיכרות אבל לסוף הזה לא ייחלנו. והסוף הזה לא מפסיק לנקר בראש, איך אחי שאהבת הקיבוץ והמדינה בדם, מעביר את החודשים האחרונים בחייו בתוך מנהרה בתנאים מזעזעים בתחושת הפקרה ובגידה שאני בטוחה שחווה. היה שלום אח יקר. אני מצטערת שהמדינה שאהבת הגיעה אליך באיחור של 10 חודשים. ממש לא הגיע לך".

קעקוע לזכר רועי מונדר, בנו של אברהם שנרצח ב-7 באוקטובר, צילום: איליה יגורוב

רועי זכרי, אח של אוהד מונדר זכרי, הנכד של אברהם אמר לפני תחילת ההלוויה: "זו שותפות גורל מצמררת. יש פה חיבור של אבא ובן שנרצחו בהפרש של כמה חודשים. רועי היה קבור במצר והביאו אותו לפה כדי להיקבר במקום שנולד בו. כאדם שלא גדל פה אני רואה את הכל כבזבוז של חיי אדם. מצד אחד אני חושב איך בכלל גרתם פה? זה סיכון מיותר. אבל זו הדרך הקיבוצית. ציונית. זה סיכון שאתה צריך לקחת. טיילתי פה בגדר עם הבנות שלי. כשראינו אותה נפרצת נפלה ההבנה שזו הייתה תרמית".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר