כלתו של יורם מצגר שנרצח בשבי: "הערכים שעליהם גדלתי נזנחו - אני מרגישה נבגדת"

עשרה וחצי חודשים, 320 ימים עברו מאז החטיפה ורק עכשיו מתחילה להיות התחלה של סגירה עבורנו.

יורם, חמי, נחטף מביתו בבוקר 7 באוקטובר. איש בן 80, סבא לשבעה נכדים שהיה אדם שמח, חייכן, מלא חוש הומור, סיפורים, ובדיחות. בישל מעולה ואהב לפנק את הנכדים בארוחות מפנקות.

יורם נולד להורים שעלו לארץ בשנות ה־30 מגליציה, פולין. כל משפחתם, למעט דוד אחד,  נרצחו בשואה. הוא גדל בפתח תקווה, לחם ארבע מלחמות. בששת הימים היה זה שהוביל את הרב גורן לכותל.

הוא ותמי הצטרפו לניר עוז בשנות ה־70. בשבת 7 באוקטובר נחטף מביתו סביב השעה תשע בבוקר, והגיע למנהרות החמאס בחאן יונס. תמי, שנחטפה כשעה אחריו מביתם, מצאה אותו במנהרה ומאז ועד שחרורה בעסקת הפעימות הם שרדו יחד. 

לאחר שחרורה הופיע יורם בסרטון המבוגרים בסוף דצמבר, וזה היה סימן החיים האחרון שקיבלנו ממנו. מתישהו בין סוף פברואר לתחילת מרץ יורם נרצח. את הידיעה על מותו קיבלנו במאי, ולמרות שהצבא הודיע לנו (בני המשפחה) שמצאו הוכחות חד משמעיות למותו, ולמרות שהתחלנו כבר לישון קצת בלילות, הספק עדיין ניקר. רק היום למעשה, אחרי ההודעה הרשמית שקיבלנו מהצבא, והידיעה שיובא לקבורה באדמות ישראל משהו בי נרגע. עדיין, הידיעה שאפשר היה להצילו לא נותנת לי מנוח.

קשה להסביר את החוויה המטלטלת שעברנו בעשרה וחצי החודשים האחרונים. הצורך להחזיק את הידיעה שאולי הוא חי, אולי הוא מת, ואולי הוא סובל בכל רגע. 

הממשלה ויתרה על החטופים

ככל שהזמן עבר חלחלה בי ההבנה שהממשלה ויתרה על החטופים, ומקריבה אותם עבור נקמת דם וסיסמאות חלולות של אחדות ו"ניצחון מוחלט". מהי אחדות אם לא ערבות הדדית? איפה השלטון כשאזרחים שומרי חוק זקוקים לו? איפה לקיחת האחריות? איפה הדאגה לקשישים? לאזרחים שנתנו את מיטב שנותיהם למדינה?

ערכי הרעות, המקצועיות והאחריות שעליהם גדלתי נזנחו. החטופים מופקרים על ידי ממשלת ישראל למותם, אף שכל ראשי מערכת הביטחון תומכים בחתימה על עסקה ובהשבת החטופים. העם אדיש והממשלה מסרבת לקבל אחריות. אני מרגישה נבגדת.