"איש שכולו לב ואוזן קשבת": חברים מספרים על גדעון פרי שנרצח בפיגוע ליד קדומים

גדעון פרי ז"ל, בן ה-38 שנרצח אמש (ראשון) בפיגוע באזור התעשיה בראון שבשומרון, הותיר אחריו חברים ומברים רבים שבורי לב.

"גדעון התאפיין קודם כל בחוסר גבולות - בנתינה שלו, באכפתיות, גם ביכולת להביך אחרים עם שטויות מצחיקות שאמר בקול רם בכוונה, ואי אפשר היה לכעוס כי הוא היה כל כך טוב לב ונחמד לכולם. הוא היה מוכן לנסוע בשבילך לכל מקום, היה מכין לכולם אוכל בטיולים וסתם קומזיצים, מחלק ולוקח לעצמו אחרון. איש טכני שכולו לב ואוזן קשבת. משקיע כסף וזמן באחרים וגם לא מצפה לקבל בתמורה כלום". מספרת בגעגועים רחלי ריין, תושבת גבעת הראל, בת השבט וחברת ילדות של גדעון ז"ל.

"תמיד התייצב לכל רמז של בקשת עזרה בלי לשאול שאלות", היא ממשיכה, "הוא היה איש של אנשים. התחתן עם אלה שהכיר בגיל 19 ויחד הם הקימו משפחה מתוקה. הוא היה אבא טוטאלי, מאוד מסור השקיע בהם ממש, תמיד תקשר עם הילדים שלו בגובה העיניים. משהו באבהות שלו היה מלא אהבה ונטול ציניות ומירמור. המשפחה שלו היתה המנוע שלו להגשמת חלומות. היו לו חלומות מקוריים - התחשק לו שיהיה בקדומים סושי או המבורגר אז הוא התחיל להכין מהבית. לפני כמה חודשים הגשים חלום גדול: הקמת חנות כלי הנגינה הראשונה בשומרון - סניף של החנות הותיקה גינזבורג מתל אביב. אבל כבר כנער היה האדם לפנות אליו אם רצית לקנות דרבוקה, תוף ג'מבה אפריקני או גיטרה - הוא היה מייעץ, מתווך, קונה ומביא ליישוב.

"גדעון השתדל מאד לדאוג, גם ממרחק 20 שנה, שנשמור על קשר בינינו החברים. היה לו כבוד לכל אחד. והוא השרה ביטחון, כחבר, כבר בילדות. בשנה האחרונה שירת חודשים רבים במילואים, וגם את זה עשה מכל הלב ובגאווה. הוא היה אדם אהוב מאד ומשמעותי בחייהם של רבים, והוא יחסר מאד".

אלון פרבשטיין, שכן וחבר של גדעון, מספר איך הקשר ביניהם התהדק אף יותר במילואים בהם שירתו יחד לאחרונה. "שנים שאנחנו שכנים וחברים וכל אחד היה עסוק בשגרת חייו. ואז נשלחתי לסייע לחטיבה 679 שנמצאת בפעילות ברצועת עזה. מגיע ומגלה שאתה קצין בפלחי"ק. דבר ראשון אנחנו מצטלמים ושולחים את התמונות לשחר וליפעה, הבנות שלנו, שהן החברות הכי טובות, ומהרגע הזה אתה לא מפסיק לדאוג לי.

"ערב שבת אני חוזר מאוחר בלילה מפעילות ומתארגן לעשות קידוש ולאכול לבד סעודת שבת. ואז משום מקום, כאילו חיכית לי, אתה בא להתיישב לידי. אני שולח אותך לישון אבל אתה מתעקש להישאר ולארח לי חברה. ואיזה איש שיחה מעניין אתה, אפשר לדבר איתך בכל נושא ויש לך דעה מוצקה והבנה בכל תחום". פרבשטיין נזכר איך דאג גדעון לתרומת המבורגרים לכל מפקדת החטיבה, או איך פינק אותו עם מרק בשר בטעם של בית, צלחת פירות או דגים.

"ולא רק לי אתה דואג. אתה מקים מתחם מדוגם לפלוגה שלך בזכות הלב וידי הזהב שלך. משיג תרומות של ציוד לחיילים, דואג לדשא סינטטי לבית הכנסת שבאוהל. גדעון - נתת תחושה שבכל בעיה ולכל צורך אתה שם עם פיתרון עוד לפני שאנחנו מרגישים את החוסר. תחסר לי מאד. תחסר לכולנו. ה' יקום דמך. יהי זכרך ברוך."

"איש חסד במובן הכי פשוט של המילה"

ראש מועצת קדומים, עוזאל ותיק, כתב בעמוד הפייסבוק שלו עם היוודע הרצח: "אנו דורשים מממשלת ישראל להבין שאנחנו במלחמה ולהורות לצבא לפעול בהתאם. אנחנו מתאבלים על מות חברנו, אך איננו נשברים - ההתיישבות של היהודים בארצם חזקה מכל מכת מחבל, ובבניין הארץ ננוחם".

בשיחה סיפר מאוחר יותר כמה מתוק היה גדעון, כמה אהוב, יצירתי, מצחיק, חברותי ואכפתי. "איש חסד במובן הכי פשוט של המילה. היה תמיד הראשון להתנדב לכל דבר, מה שהיה צריך. הוא לא אהב דיבורים גדולים, אלא מעשים. ניהל את המפעל בפארק בראון. היה בן 38. הותיר אחריו את אשתו אלה, שהיתה בת שירות ביישוב והם התאהבו והתחתנו כאן, ושלושה ילדים. גדעון נולד בקדומים ולצערנו, היום גם יקבר כאן".

שרית ברנס נפגשה עם גדעון שעות ספורות לפני הרצחו, כשנסעה אליו למפעל להחתים אותו על מסמכים לייסוד עמותת אבני דרך, התיאטרון שהיא עומדת בראשו. גדעון ידידה היה ממייסדיו. "גדעון היה האיש הכי מצחיק בעולם, הכי מאיר בעולם ומלא מלא חסד ואהבה". היא מספרת בכאב. "עבדנו יחד 4 שנים צמוד צמוד. הוא היה יד ימיני בתיאטרון והיה מגשים חלומות עם ידי הזהב שלו. בנה לנו תפאורות, עיצב דברים מטורפים. כל פעם שחלמתי על משהו הוא היה אומר לי "את תחלמי, אני אגשים".

"הוא היה חבר ממש טוב של המשפחה, דאג לילדים שלנו כאילו הם שלו, והיה אבא מדהים לילדים שלו, שאין דברים כאלו! כמה שהוא פינק, אהב ודאג לילדים שלו. ואח, ודוד ובן שקיים כיבוד הורים באופן מעורר השראה".

זאביק הראל, חברו של גדעון ז"ל, ציטט פוסט שכתב גדעון כשהגשים את חלומו לפתוח חנות לכלי נגינה: "לפני שבועיים רוני באה אליי עם גיטרה, מאובקת וישנה, ששמחתי להחזיר לה חיים, על הדרך היא סיפרה שלי שיש לה את הגיטרה של אבא שלה איתן טילס ז"ל, ורוני הבת המקסימה שלו היתה מנגנת בה, עד שפעם אחת היא יצאה מהתיק כשהיא שבורה, באופן שהיא חשבה שלא ניתן לתיקון, אז כמו שאתם רואים אפשר לתקן כמעט תמיד, ואפשר להיזכר בצלילים ובמפגשים באנשים, כי כלי נגינה הוא לא רק לנגינה, הוא כלי לנפש, לזכרונות. יש לכם כלי עם זכרונות, אל תניחו אותו בצד, בואו ותחזירו לו אהבה".

זאביק הגיב על הרשומה הזאת ואמר: "כמי שהיה רגיש בעולם הזה וידע לתקן כלים שבורים, נבקש ממנו שיעמוד לפני שוכן מרומים וידרוש לשלוח תיקון להרבה לבבות שבורים שזקוקים לאהבה ונחמה. יהי זכרו ברוך וימשיך ניגונו להתנגן בעולם".