"כשהתחילו הטילים – מפקד היס"מ משך את הכוחות לאופקים, ונוצר חוסר בכוח אבטחה ראוי בנובה", כך טען היום (חמישי) ניצב בדימוס אמנון אלקלעי, בתפקידו האחרון ראש אגף מבצעים במשטרה, שהעיד בוועדת החקירה האזרחית לטבח 7 באוקטובר.
בתחילה דבריו התייחס אלקלעי למחדל בנובה: "הצבא לא ביצע אבטחה מרחבית, לא הציב כוח צבאי צמוד לאירוע. המשטרה הציבה יס"מ, וכמו שהבנתי – מייד כשהתחילו הטילים נתנו הודעת פיזור.
"מפקד התחנה קיבל אירוע באזור אופקים, אז הוא משך את היס"מ איתו. אז נוצר חוסר בכוח אבטחה ראוי. נשארו שם המאבטחים ושוטרים נוספים בשכר. חלקם שוטרים מבצעיים, חלקם פחות. השוטרים שלנו הם שוטרים דואליים, כלומר אנחנו עושים גם וגם. כעיקרון, הם מובאים לטובת סדר ציבורי ותנועה".
ניצב אלקלעי המשיך בדבריו: "צלצלו אלי ב-7.10 בצהריים וביקשו ממני עזרה עם שלוש בנות ששכבו שם בסמוך, שלחו לי את המיקום שלהן וביקשו שאבוא לחלץ אותן. פניתי למחוז הדרומי, פניתי לראש אג"מ, פניתי למפכ"ל ואמרו לי שמי שעוסק בזה זה סגן מפקד המרחב. הסתבר לי שסגן מפקד המרחב לא מפקד על הנובה. המפכ"ל אמר לי שהוא מינה את אייל אזולאי, שהוא סגן מפקד מרחב נגב, להיות אחראי על החילוץ מהנובה, וכשביררתי מתברר שהוא לא".
לאחר מכן סיפר אלקלקעי על מחדל בארי: "בשעה 11:00 התקשרתי למפכ"ל. אמרתי לו ששוחטים את קיבוץ בארי, הוא חזר אלי בצהריים ואמר ששולחים כוחות. בצהריים שלחו שני ג'יפים של היס"מ וכל הלוחמים נהרגו חוץ מאחד. מה אתם שולחים שני ג'יפים? אני אומר לכם ששוחטים את בארי. זה לא הגיוני, איפה כולם?".
בנוגע למוכנות כוחות הביטחון לתרחיש של פשיטת מחבלים מעזה סיפר אלקלעי: "עוד מאז שהייתי ממ"ר נגב הייתה פקודה שהוכנה על ידי צה"ל והמשטרה שדיברה בדיוק על התרחיש הזה. בתקופתי זה נקרא 'כונס נכסים'. אחר כך היא שונתה ל'פרש פלשת' – אבל במהותה נשארה אותה פקודה.
"הפקודה הזאת מדברת על תרחיש שבו יש פשיטת מחבלים רב זירתית למטרת חטיפה והרג ביישובים הישראליים, כולל חדירה עמוקה. הפקודה הזאת אמורה לתת מענה לתרחיש אשר כונה 'פתע פתע' בדיוק כמו שחווינו ב-7 באוקטובר - חדירה המונית ממספר רב של זירות.
"במסגרת התרחיש הזה, במסגרת החפ"קים שאני נכחתי בהם, הרעיון המסדר היה שהצבא יחד עם המשטרה יפעלו להגנה בכדי לסכל, ולמפקד האוגדה יש סמכות לפתוח בהתקפה כלפי רצועת עזה כדי לשבש את הכוונות. במקרה כזה הוא לא צריך אישור של דרג מדיני אלא בעל הסמכות. המשטרה בתרחיש הזה נדרשה להשתלט מיד על הצירים, להציב מיד מחסומים על הצירים כדי לבודד את האירוע מהאזרחים מצד אחד וממחבלים שירצו לצאת החוצה מהצד השני.
"כל יחידה ידעה מראש איפה היא צריכה להציב מחסום שמתחיל בשלושה שוטרים ולאחר מכן מעובה. כשהייתי מפקד מרחב בניתי כיתות כוננות לוחמה, כלומר אנשים שסימנו שוטרים בעלי רמת לוחמה יותר גבוהה. אני זוכר היטב שתרגלנו את זה פעם אחר פעם, היו מפתיעים אותנו והיינו מתרגלים גם עם הצבא וגם בנפרד. הסתכלתי לראות כמה שוטרים היו בשטח – ואז נתנו לי מספר של 900. 900 זה מספר נמוך מאוד. לירושלים, להר הבית ברמדאן, הקצו 1,300 שוטרים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו