"זכה להציל את ישראל": הובא היום (שני) למנוחות יהונתן דויטש שנרצח אתמול בפיגוע ירי במרחב צומת מחולה בכביש 90 בבקעת הירדן. דויטש, בן 23 מבית שאן, נורה על-ידי מחבלים מרכב חולף, מטרים ספורים ממנו נפצע קל מרסיסים אנס ג'ראמנה בן ה-32. כוחות הביטחון מנהלים מצוד אחר המחבלים שירו לעבר כלי הרכב של הנפגעים.

זוגתו של יהונתן, אמונה, ספדה לו בבכי קורע לב: "יוני שלי אהוב שלי. כמה אהבת את המכתבים שלי. אבל זה לא המכתב שחשבת שאקריא לך. אחרי תשעה חודשי מלחמה שעברת בשלום, ואני מחכה לעדכונים ממך שהכל בסדר. אחרי שהשתחררת חשבנו שזה מאחורינו. וכשהיית בדרך אליי הביתה באו המחבלים ימח שמם. וכל מה שיש לי בראש זה למה? הקב"ה למה לקחת לי אותו?".

הרב דוד לאו ספד לדויטש: "כאשר נולד יהונתן בן שאול הוא נקרא יונתן בלי ה'. אבל כשידע שהוא יוצא להצלת עם ישראל, אמר לנער שלו, בוא מלך נעשה את זה במסירות והוא זוכה להציל את ישראל וזוכר ששמו יהיה יהונתן".

"כל מה שיש לי בראש זה 'למה?'" 

"אומרים לי שטוב לך עכשיו למעלה. אבל היה צריך להיות לנו טוב למטה. ביחד. פחות משלושה חודשים היתה צריכה להיות החתונה שלנו ויש כבר דברים מוכנים האולם הלהקה אפילו בשמלה שלא ראית כי היא הייתה אמורה להיות הפתעה. מעל הכל תכננו את הבית שלנו. בית של אורחים. של ילדים", ספדה אמונה.

"הוא זכה להגיד הגומל אחרי שיצא להציל את עם ישראל. הוא יצא לקרב, יצא למלחמה ויצא ממנה בשלום. אבל המרצחים מצאו אותו. כדי שנזכור שזה לא רק בדרום זה גם בצפון. זה העתיד של עם ישראל, יהונתן ושכמותיו. הבית כולו חינוך, הוריו אנשי חינוך, והבית הזה היום כואב. הגיע זמן נחמה והגיע זמן גאולה", ספד הרב לאו.

מפקדו של דויטש ספד: "בכל התקופה האחרונה דויטש לא הפסיק להילחם. נסענו לדרום במאתיים קמ"ש. אחרי שהשתחרר ביקש לחזור. נלקח מאיתנו במפתיע. על עולמו הערכי אפשר לכתוב ספר שלם".

דויטש למד בישיבה התיכונית אור אביתר בית שאן, הדריך בבני עקיבא ושירת במגלן. הוא נהג להתנדב הרבה. בקורונה פעל בעיר במסגרת יוזמות שונות ובמטה המתנדבים של נועם.

סבו של יהונתן, הרב משה: "יהונתן יעקב. נכד ראשון ויקר. אין לי מילים להספיד אותך כראוי. אני מבטיח בלי נדר שאדבר עליך בהזדמנות אחרת שהכוח לעשות זאת ישוב למקומו. נשמה טובה ופשוטה. עושה טוב לעולם. הפשטות הזאת הפכה אותך לאישיות ללא מחיצות שכולם יכולים להתחבר אליה. אדם טוב עבור כולם. שינית פאזה לכולם. בן ראשון שהפך את אורי ותחיה לאמא ואבא ואותנו לסבא וסבתא".

סבו של יהונתן: "ריבונו של עולם אנא ממך החלף כעת, תוציא את הילד הזה מהאלונקה הזו, קח אותי במקומו".

"כמה טוב ומתיקות הבאת. כמה מצער שהסתלקת כך מאיתנו. ועוד לפני שהספקת לשנות עוד פאזה ולבוא בברית הנישואין. משמעות אחרת של חיים גבוהה ורחבה יותר. ככה הסתלקת מאיתנו. אומרים שנרצחת בידי בני עוולה. כאילו מדובר באנשים שעשו עוול ולא היא. נרצחת על ידי פסולת אנשים כביכול. אנשים שאין להם שום טוב לתת לעולם. רק רצח ומלחמה", ספד סבו

שמעון לביא, הרב של יהונתן: "איך נפלו גיבורים. צר לי עליך יהונתן. מאגרא רמא לביא עמיקתא. רק לפני שבוע וחצי באת עם אמונה אלינו לישיבה. ישבנו יחדת תכננו את החופה. עסקנו בבניין הבית הפרטי שלכם ועכשיו חרב הבית".

"זה פשוט לא אנושי"

"נרצחת על היותך חלק מעם ישראל. היית כולך כללי. הגעת לישיבה שלנו אור עציון רצית להידבק בחמי הרבי דרוקמן ז"ל. באת כי כזה היית. איש של הכלל כמוהו. כך התפתחת. אנחנו עכשיו ביום השמיני לחודש אב בין הצהריים לערב. לפני אי שנים הגיעו המרגלים והוציאו דיבת הארץ רעה בדיוק בזמן הזה. ואתה הייתה התיקון לחטא הזה. אהב. את הארץ. כל כולך תיקון אחד גדול של חטא המרגלים", ספד לו הרב.

חיים ושרה דויטש, סבא וסבתא של יהונתן: "זה פשוט לא אנושי. זו תמונה לא אנושית. אבל זוהי האנושות. על מסך המחשב מתנוססת תמונה של סבתא ושלי עם ששת הנכדים שלנו. נכון זו תמונה מקסימה אמרת לי. ריבונו של עולם אנא ממך הוצא את הילד הזה מהאלונקה הזאת ושים אותו במקומו! אני ממתין!".

סבו המשיך: "יהונתן לא הצלחנו להגן עליך. אתה בחור מלא להט וחיוך מדהים. בכל דבר מחדיר אמונה וזה לא מקרי שלארוסתך קוראים אמונה. דמיינתי בליבי עוד שנים איתך כמנהיג".

מרדכי, חייל וחבר מהצוות ביחידה: "אנחנו אמנם לא משפחה אבל אני מרגיש כמו אח שלך. בנאדם של שורשים וחיבור לעם ולארץ. בדקת מה היה כאן לפנינו. דויטש אתה מלא אופי ועקרונות. היו בינינו גם מחלוקות. כולם לשם שמיים. לימדת אותנו שיש לא רק לאחוז בנשק אלא גם בערכים. ראית את המדינה כבית השלישי בארץ ישראל כמה זה היה חשוב לך. ואני הולך איתך".

שחף מושקוביץ תושבת נחל עוז: "בלילה שבין 7 ל8 באוקטובר הפנים הטובות הראשונות שזכיתי לראות היו של יהונתן. צעקת לי מעבר לדלת: אני יהונתן ממגלן, באנו לחלץ אותך. לא האמנתי. המקום היה שורץ מחבלים. יצאתי בסוף עם סכין. ראיתי אותך. לוחם ללא חת".

יהונתן חילץ את שחר מנחל עוז

"כשנפרדנו באותו לילה נתתי לך לפני שחזרת להילחם שרשרת עם מגן דוד. אמרתי לך שהיא תשמור עליך וכשנפגשנו אמרת לי שהיא שמרה עליך. הייתה לי זכות להכיר אדם כמוך. טוב לב עניו אמרתי לך תמסור לאבא ואמא שלך שהם עשו עבודה מדהימה ואני רוצה ילד כמוך. אם אתה כבר שם למעלה תן ד"ש לאבא שלי ושניכם תמשיכו לשמור עליי מלמעלה", אמרה שחף.

יהודה אליצור, חברו של יהונתן מהישיבה: "וואלה לא פשוט אחי. לא בטוח שאני מצליח לעכל'. כך ענה לי דויטש כששאלתי אותו איך הוא מרגיש על מות דודתו. עם לב בסוף המשפט. זה מה שאני מרגיש עכשיו. קבענו שבין הזמנים נלך לארוחת בוקר בשבת. חיכינו שכולנו נהיה משוחררים שנוכל לטייל. כבר קבענו. אתה ארגנת. מה לא תבוא? אף פעם לא היה משעמם איתך. היית תחרותי. אפילו מי יותר תחרותי היית מתחרה".

"אחי בחתונה שלך כבר לא נזכה לרקוד. בשבתות לא ניפגש. בטיולים לא תהיה. אבל את הרוח שלך ניקח. את היישובים שרצית לבנות אנחנו כבר נבנה. מתגעגע כבר כל כך", אמר יהודה.

יותם סופר, חבר מבית שאן: "דויטש אחי, זו סיטואציה לא הגיונית אבל בשנה האחרונה שום דבר לא היה הגיוני. לא חיפשת חיים הגיוניים. רק שליחות. לא טיול ולא מועדי ב'. אמרת לי שהחלום שלך להתעסק בחינוך. שום רגע פרטי. תמיד חשבת על הכלל. תכננת את הבית שתקים עם אמונה. היה לך חשוב לומר במסיבת האירוסין שזו לא שמחה פרטית. ריגשת אותי".

לפני כחודש דויטש השתחרר מהשירות והתארס עם זוגתו אמונה המתגוררות בעפרה. השניים היו אמורים להתחתן בקרוב.

רועי אח של יהונתן: "היית אח בכל רמח איברך. תמיד ידעת להגיד את הדבר הנכון. אידאליסט בכל מאודך. תמיד אמרו שאנחנו דומים. בצורת הדיבור בתנועות הידיים. כנראה משהו שלמדתי ממך להיות טוב היה כל עולמך. זה המסר. אנחנו נמשיך להיות משפחה חזקה. צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאוד".

יאיר אח של יהונתן: "אחי אני לא באמת יודע איך להתחיל. אתה יודע מה קורה לי בפנים ואיך אני נראה בחוץ. לחמת חודשים בעזה לא יצא לנו להיפגש כמעט. אחרי השביעי אמרת יש לי את הזכות להילחם. תמיד אהבת את המדינה עד מוות".

"אני לא מאמין שזה נגמר"

אנחנו משפחה תומכת וכולם פה חזקים. רצית לדבר איתי מה קורה איתי ומה אני עושה בצבא. אמרתי לך אני אקליט לך. כתבתי לך בדוק. שעה אחרי זה כבר לא היה למי להקליט.. שוב תןדה על הזכות להיות הצל שלך 20 שנה. לימדת אותי משמעות ואמונה. אחי אני לא מאמין שזה נגמר".

רוני אחות של יהונתן: "לא יודעת איך הגעתי למצב שאני יושבת וכותבת את המילים האחרונות שלי אליך. היית תמיד יודע מה להגיד. רואה בי את הטוב. טוב לכל. יודע לעצבן אותי ופה בשבילי. כמה התפללנו שתצא בשלום והיום הזה הגיע והשתחררת. בשבת האחרונה אמרת לי איך אני יכול לתרום למדינה. כי כזה היית. לא יודעת איך לסכם את הפרידה שלי רק אגיד לך שתשמור עלינו. אוהבת אותך הכי בעולם ולא מאמינה שזה נגמר."

 תחייה, אימו של יהונתן: "יהונתן ילד שלי. קסם של ילד. הנחת שהסבת לנו כ"כ הרבה נחת. תודה שפינקת אותי. תודה השם שפינקת אותי בילדים האלה. אמרת לי אמא את יודעת שאת מלכה. אני מלכה שלקחו לה את הכתר. יהונתן. ה' נתן ה' לקח יהי שם השם מבורך."

אביו של יהונתן: "לא כתבתי כלום פשוט רציתי לקרוא לכם מה שיהונתן כתב לפני שהוא נכנס לעזה: דבר לעצמי. בשום אופן זה לא מכתב פרידה זה נועד להגיד לעצמי את הערכים שמובילים אותי. אין זכות גדולה מזו. חלום של 2000 שנה שאני הקטן הולך להגשים להילחם בחיות אדם. זכיתי למשפחה אוהבת. לשותפה מדהימה לדרך. לגרום לי תמיד לעשות את המעשה הנכון. מתוך כל הזכויות האלה אני יוצא לקרב כחייל עברי גאה. אני בטוח שאעשה אותה על הצד הכי טוב שאני יכול".