הלב של העם שלנו נמצא כעת בעזה

אני קמה בבוקר ואצלי זה עדיין 7 באוקטובר. ככה כבר 294 יום. נוסעת ברחבי הארץ כדי לדבר בזכותם של החטופים והחטופות לשוב לגבולות ישראל, וזה מרגיש כמו יום אחד של עשייה מתישה ובלתי פוסקת, מאז 8 באוקטובר.

אין רגע אחד שבו העיניים יורדות מהמטרה, אולי רק ברגעים שאנחנו משפילים מבט אל מול כאב של משפחה אחרת שקיבלה בדיוק בשורת איוב, והיו לנו שבע משפחות כאלה השבוע. שתיים שהתבשרו כי יקיריהן נרצחו, וחמש שזכו לקבור בכאב ובעצב את אהובן שנרצח.

כן - נרצח. זו המילה המרחפת מעל כולנו. הזמן מתקדם, לא מחכה לאף אחד, ושעון הזמן בחייהם של החטופים והחטופות החיים שעדיין נמצאים בידי חמאס מתקתק גם כן, אולי אפילו בקצב מהיר יותר. והדבר הנורא הנוסף הוא שגם שעון הזמן של החטופים, החטופות והחללים שעדיין בעזה מתקתק מהר קדימה - והתקווה לסגירת מעגל עלולה להתפוגג גם כן.

התקווה. השם הזה של ההמנון שלנו, שמאגד בתוכו את האופטימיות שמי שעדיין בחיים יכול לשאת כשהוא מסתכל קדימה והלאה, אל האופק הקרוב שהוא יכול לראות. התקווה הזו היא הלב שלנו כמדינת ישראל ועם ישראל. התקווה הזו היא שעזרה לנו לצלוח קושי וכאב כל כך הרבה שנים ולהחזיק את תדר השמחה ואת האור שמוטל עלינו לשאת - התקווה הזו עשויה להיגנז עבור הלב של העם שלנו, שנמצא כעת בעזה.

כמה אפשר לחכות למשהו שלא מגיע? כמה תקווה אפשר להחזיק כשמוחזקים בחושך, בחום נוראי, באוויר דל בחמצן ותחת עיניהם השונאות של מחבלים שהם רוע טהור? כמה עוד יכולות המשפחות לקום כל בוקר, בגעגוע נורא, חסר נורא, כדי לסחוב את המשא הזה שלנו כעם ולהחזיק את הידיעה שהחיים מקודשים?

קואליציה עולמית ערבה לנו

המזל הוא שאנחנו, המשפחות, לא צריכות לשאת את המשא הזה לבד, שיש מסביבנו עם שלם שיודע כי החיים חשובים מהכל, שהרקמה האנושית הגמישה הזו שנקרעה בכל כך הרבה מקומות עד 7 באוקטובר יכולה להירפא. והיא נרפאת בביחד שלנו ובמלחמה המשותפת של כולנו על ערכי החיים, על ערכי המוסר, על ערכי החיבור בינינו. הערכים האלה שלימדנו את הילדים שלנו, ולפיהם לא משאירים אף אחד מאחור, לא חי ולא חלל - כולם הם מקשה אחת שלנו. כי אם נשאיר מישהו מאחור - כאילו השארנו את עצמנו ואת ליבנו מאחור. ואז, מה יילחם כנגד החושך? מי יישאר לעמוד ולהאיר בלב מלא כנגד הרוע הטהור?

קואליציה שלמה של מדינות שמוכנות לערוב לנו ולהסכם המתגבש עומדת מאחורי הלב הזה, נמשכות כמגנט למה שרק אצלנו יש, רקמה אנושית שמחברת כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם. הקואליציה הזו יודעת שהרוע שמגיע מהמזרח בדמות איראן הוא גדול ומסוכן יותר, ושיש על כולנו אחריות לוודא שכנגדו נעמוד לא רק אנחנו כמדינת ישראל, אלא כולנו, אומות העולם החופשי.

ביחד, בעוצמה, ברקמה אנושית גמישה וחזקה, ובעיקר - עם קדושת החיים שהיא האור שמוביל אותנו קדימה - בואו נגדיל את האור וננצח את החושך. בואו נחזיר אותם כבר.

הכותבת היא אמה של החטופה רומי לשם גונן