גופתו של סמ"ר תומר יעקב אחימס ז"ל חולצה מעזה, זאת לאחר יותר תשעה חודשים שהוחזקה בשבי חמאס. כך פרסמו הלילה (בין רביעי לחמישי) בקיבוץ שבו התגורר, להבים.
בשלב מסוים תומר עבר לחטיבה הדרומית באוגדת עזה והתקדם לצוות החפ"ק של המח"ט, אל"מ אסף חממי ז"ל. תומר וחבריו לחפ"ק הדפו את המחבלים בקרב הירואי בקיבוץ נירים, אך שילמו על כך בחייהם. "ב־7 באוקטובר", מספר אמיר, "כתבתי לתומר 'תעדכן שהכל בסדר', אבל הוא לא ענה לי. קפצתי ליחידה שלי ונסעתי לעוטף עזה, שם נלחמתי.
כשהודיעו למשפחה שתומר הוא חלל צה"ל, הם קיימו הלוויה וישבו שבעה. "הגופה של תומר נמצאת בעזה, וזה הרגיש לי מעין 'הצגה'. היה טקס יפה, אבל בסוף הארון ריק, לא ראיתי אותו. עבורנו הסיפור לא ייסגר עד שתומר יחזור הביתה. אני מאמין לצבא, אבל משהו בהשלמה שלי כאח תאום חסר שם. אני מצפה שהוא יחזור בקרוב.
"אני עדיין שואל את עצמי איך ממשיכים מכאן. יש ימים כאלה שיש לי רצף טוב, יצאתי, פגשתי חברים, התאמנתי, אבל ברגע שזה תופס אותי אני שואל את עצמי איך אני מרשה לעצמי ליהנות או לחייך כשאני יודע שתומר לא יחייך יותר. אני עדיין לומד את זה". כך אומר אמיר אחימס, אחיו התאום של סמ"ר תומר יעקב אחימס.
משפחת אחימס היא משפחה חזקה ומגובשת. להורים משה וענת נולדו שלושה ילדים: איל, גיל ומאיה. אחריהם באו התאומים, תומר ואמיר, שעשו הכל יחד - בצופים, בתיכון, בכדורגל. "אנחנו דומים בתחומי העניין, אוהבים ספורט, שיחקנו טניס וכדורגל, ואנחנו דומים במראה, אפשר להתבלבל בינינו", מציין אמיר.
"תומר הוא החבר הכי טוב שלי. הייתי רגיל שאנחנו עושים הכל יחד. הפעם הראשונה שהדרכים שלנו התפצלו היתה בצה"ל. תומר התגייס לנח"ל ואני להנדסה קרבית. הגעתי למקום חדש בלי החצי שלי, זה היה מוזר להכיר אנשים חדשים לבד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו