אמו של יגב בוכשטב בטקס לזכר בנה: "היינו צריכים לשמור את הסוד על לכתך כדי לא לפגוע בביטחון המדינה שאבד"

בחדר האוכל של קיבוץ להב בדרום מתקיים הערב (רביעי) טקס פרידה מיגב בוכשטב ז"ל שנחטף ב-7 באוקטובר. שלשום, 290 יום אחרי שנחטף מקיבוץ נירים, התבשרה משפחת בוכשטב ובת זוגו, רימון קירשט, כי יגב אינו בחיים. עוד לפני טקס הפרידה מיגב, בנוכחות משפחתו וחבריו, חברי הקיבוץ חלקו לו כבוד וקיבלו את פני הבאים במסדרון של דגלי ישראל בכניסה לקיבוץ.

אחת מקרובותיו של משפחת בוכשטב וחברת הקיבוץ, חנה, אמרה: "נפרדים מהדאגה העצומה לשלומו, אנחנו נפרדים מיגב שגדל וחי ביננו, עדין הנפש, האדיש, מוכשר, הקשוב לסבלם של החוליות החלשות והמוחלשות בחברה. נפרדים מיגב של נירים של משפחה מאוחדת וחברים, הוא הופקר פעם אחר פעם שוב ושוב עד שכבר אין דרך חזרה". היא הוסיפה "אנחנו נפרדים היום מיגב שניתן היה להשיבו ולהחזיר אותו הבייתה וההזדמנויות הוחמצו שוב ושוב, אנחנו רוצים להביא אותו לקבורה ראויה ולהשבתם של 120 חטופים נשים, גברים, ילדים ומבוגרים שנחטפו ביום שבו נפלו השמיים והאדמה".

רוני קינן שרה לזכרו, היא ציינה כי קיוותה לשיר בשובו של יגב ותיארה מפגש בין השניים שדמיינו שיתממש ובו שינגנו יחד. כעת, משנודע מותו של בוכשטב, ביקשה קינן להעניק חיבוק למשפחתו ולהשתתף בצערם.

מזכירת הקיבוץ וקרובת המשפחה, ענת, נאמה: "יגב היה ילד חכם, סקרן, ספג בבית אהבה לטיולים ולחיות ואף גידל את חלקן. מאז צעירותו החל לנגן בגיטרה, החיבור למוזיקה הפך לחלק בלתי נפרד בחייו, דרך המוזיקה ובנגינה בלהקה משותפת הכיר את רימון שלימים הקשר ביניהם הפך לסיפור אהבה. הם התחתנו בלב נירים, בבית ההורים, בעיצומה של הקורונה, יחד בנו להם בית ובו כלבים, חתולים וגינה. ב-7 באוקטובר נחטפו יגב ורימון לעזה, לאחר 53 יום שוחררה רימון ויגב נותר שם. לאחר חודשים ארוכים של חוסר ודאות על גורלו התקבלה הודעה על גורלו. המשפחה הפכה להיות מנוע רב עוצמה של אקטיביזם פוליטי, תקשורתי ואנושי במטה משפחות החטופים, סיפורו של יגב חדר ללבבות רבים, אך ההבנה ללבו של יגב לא חדרה למקבלי ההחלטות".

אמו של יגב, אסתר, אמרה לזכרו: "שלוש מילים, לא בן החיים. יגב אני מבקשת את סליחתך על שלא הצלחתי להשיב אותך אלינו, לכל מי שחיכה לך באהבה גדולה, אני לא מאמינה שהגענו לרגע הנורא הזה. יגב נולדת בחצות, תינוק שקט ושלו, מרוצה, ילד אהוב, גדלת לילד רגיש, סקרן וחייכן, ילד דמיוני עם עולם עשיר. היה לך ידע עצום על כל דבר, גילית את המוזיקה בגיל 13 ומאז לא עזבת אותה לרגע, היית אח טוב לנופר וליובל, ידעת לנהל איתם שיחות שאי אפשר להיכנס בהן אלא רק לשבת מהצד, להתבונן ולהנות. על הקשר עם רימון שיתפת וסיפרת לי, מצאתם אהבה ולא נפרדתם. בניתם בית ייחודי שהתאים לכם".

על המאבק להשיבו סיפרה אסתר: "בחודשים האחרונים סיפרתי עליך בכל מקום בארץ ובעולם, אדם רגיש שלא נותן למוסכמות להוביל אותו. במשך שנים התמודדת עם כאב, עצב ודיכאון, ניסיתי לעודד ולעזור, הסברת לי שנוכחות המשפחה עוזרת לך אבל אי אפשר להסביר את הכאב. היום אני מבינה אותך, הכאב מפלח את ליבי בין תקווה לייאוש. אני יודעת שעם כל הכאב שהתמודדת איתו ידעתי שאתה אוהב, אהוב ונאהב". אסתר הקריאה שיר ממחברתו של יגב ולאחריו אמרה: "אני כועסת על ההפקרה, על שלא נתנו לנו להתאבל עליך, שהיינו צריכים לשמור את הסוד על לכתך כדי לא לפגוע בביטחון המדינה שאבד, נמשיך לעשות הכל כדי להשיב אותך הביתה".

אביו של יגב, אורן, אמר: "ב-7 באוקטובר הבית שלנו הופקר, ראיתי את סימני המאבק שלך וחששתי מהנורא מכל, נחטפתם לעבר הגבול שנראה רחוק אבל קרוב. הבנו שאנחנו יוצאים למאבק חיינו להשבתכם הבייתה, האמנתי שתהיה בסדר".

הוא הוסיף: "כשרימון שוחררה קיבלנו עדכון על מצבך, שמחתי לשמוע שלמרות הקושי אתה מצליח לשרוד. חששתי מהתקדמות הצבא, האמנתי וקיוויתי שתתקיים עסקה שתשוב אלינו, לא ככה. יגב וחמישה חטופים נוספים נהרגו במנהרה מפיצוץ בידי שוביו. המשך המלחמה מסכן את החטופים, אני קורא להפסקת הלחימה, להשבת החטופים לקבורה ולשיקום".

שגריר גרמניה לישראל אמר: "קיוויתי שלא נגיע לרגע הזה, עכשיו אנחנו עומדים כאן אפילו בלי ארון והזדמנות לערוך לו הלוויה ולהביא אותו לקבורה ראויה, זה קשה מאוד. אני זוכר כאילו זה היה אתמול, רימון שהגעת לשגרירות לאחר ששוחררת מהשבי, סיפרת איך החזקת את יגב בחוזקה כדי שלא תיפרדו וכמה היה קורע לב מבחינתך להשאיר אותו מאחור". הוא הוסיף "תמיד נזכור את יגב ואתכם, תמונתו עודנה על קירות השגרירות, יהי זכרו של יגב ברוך".

אחיו, יובל, ספד לו: "כל כך רציתי שהסוף יהיה אחר, הגיע לך סוף אחר. למרות שכבר יותר מתשעה חודשים אתה לא איתנו זה עדיין לא נתפס, לרגע לא האמנתי שזה ייגמר ככה, לקחו אותך חי ויכולת לחזור חי. אני מלא בכעס ובכאב וזה לא ישנה את המציאות. היית שקט כמו השדות של הנגב עם עיניים כחולות כמו השמיים שראו את חוסר הצדק בעולם, רצית שהעולם יהיה טוב יותר. תודה על השנים לצידך, כל מה שאני אוהב זה בזכותך, אני מתגעגע לשיחות הפשוטות, למוזיקה, היית מוכשר בצורה לא הגיונית, רק האנשים הקרובים זכו להנות מכך. אני חושב עליך הרבה, כמה חיכיתי שכל זה ייגמר, נשב יחד נצחק על כמה אתה מפורסם וכמה הכול מוזר".

על המפגש איתו כפי שעלה בדמיונו של אחיו סיפר: "דמיינתי שתספר כמה מוזר להיות במנהרה בעזה ואני אספר כמה מוזר היה לדבר עליך בטלוויזיה למרות שאנחנו ביישנים. יגב, אני לא יכול לדמיין את החיים בלעדיך, בכל דבר שאעשה יהיה לך חלק, אשתדל לעשות את העולם קצת יותר טוב כדי שתהיה גאה, לא נפסיק להילחם כדי להשיב אתכם".

אחותו אמרה כשעיניה דומעות: "תשעה חודשים שאני חוזרת על המשפט, 'הוא יחזור, אני בטוחה שתחזור לא יכול להיות שיהיה אחרת'. האמנתי בזה באמת, מה אומרים כשהראש מבין שזה נגמר ובלב אי אפשר להאמין. את הפחד ביום שנחטפת ניסיתי להחליף בתקווה, ידעתי שגם במקום הכי נמוך בעולם תשמרו אחד על השנייה. השבוע התבשרנו שנרצחת בשבי והתקווה שצברנו התפוגגה, נרצחת בשבי ואני אישאר עם הספק מה עבר עליך ברגעים האחרונים, אולי האמנת שכמו בסרטים מישהו יבוא וייחלץ אותך. כמו שלמדנו בחודשים האחרונים החיים זה לא סרט, לא תמיד יש סוף טוב ולא היה מי שייחלץ אותך".

עוד אמרה אחותו של יגב, נופר, בדברי הפרידה: "אני לא יודעת איך מסכמים חיים שלמים בכמה שורות, תמיד תהיה האח הגדול שלי זה שאפשר להתייעץ איתו בהמון דברים ויש לו את התשובה הנכונה, אבל שומר על צניעות. ידעת להטיל ספק במה שלכולם נראה מובן מאליו ולתמוך בכל מי שצריך. לימדת אותי להאמין באנשים ולא לעצום עיניים, רצית שיהיה פה טוב יותר אפילו רק קצת. לאורך כל הדרך חשבתי מה היית עושה או אומר ומה יעזור לך להחזיק מעמד אם איכשהו תראה את מה שעשינו בתשעת החודשים האחרונים, רציתי שתחזור הביתה ותהיה גאה בי, אני מקווה שהרגשת שם אהוב".

את דבריה, סיימה נופר כך: "היית אמור להיות בבית איתנו, סליחה שלא הצלחנו. היום כשאני עומדת פה אחרי תשעה חודשים אני אומרת שנמשיך להילחם עד שכולם יחזרו הבייתה, אני יודעת שאם היית פה זה מה שהיית מבקש. תודה על כל מי שהיית בשבילי, גם בהמשך אשתדל ללכת בדרכך".