הגרעון הדמוקרטי-מגדרי ברשויות המקומיות בישראל מחייב צעדי תיקון

דוח מבקר המדינה על הביקורת בשלטון המקומי (יולי 2024) מקדיש פרק שלם לדיון בשאלת השוויון המגדרי ברשויות המקומיות בישראל.

החלטת ביקורת המדינה לכלול בדוח השנתי של ביקורת השלטון המקומי התייחסות עומק לסוגיית השוויון המגדרי בשלטון המקומי ראויה לשבח.

עיקר חשיבותה בהעלאת המודעות הציבורית לנושא החשוב, אך תרומתה ניכרת גם באיכות הנתונים המוצגים וניתוח השפעתם. הדוח מתמקד בהיבטים פנים-ארגוניים בגופים המקומיים, אך משלב נתוני מפתח המצביעים על פערי ייצוג והשפעה מגדריים משמעותיים.

לדוגמא, שיעור הנשים מקרב בעלי התפקידים הבכירים ברשויות המקומיות הוא כ-26% בלבד, ושיעור השכר הממוצע לחודש של העובדות ביחס לעובדים בכלל גופי השלטון המקומי הוא כ-69%.

כלל הממצאים מציירים תמונה די עגומה על אודות מצבן של נשים בישראל. פערי השכר בין המינים וחסרון ייצוג נשים במשרות בכירות, מהווים תימוכין למקומה הלא מחמיא של ישראל במדד הפער המגדרי העולמי ולירידה המשמעותית בדרוגה – ירידה של 23 מקומות ביחס לדירוגה ב-2023.

הממצאים קשים במיוחד דווקא משום שהם מוצגים ביחס לשלטון המקומי. איסור ההפליה בין המינים והבטחת שוויון מגדרי חשובים בכל מישורי החיים, ובמיוחד ברשויות שלטוניות ובמוסדות מעצבי מדיניות, אבל כשמדובר ברשות השלטונית הנגישה והמשפיעה ביותר על חיי האזרחים, הדברים מקבלים משנה תוקף.

כפי שמציינת הביקורת, מתקיים קשר הדוק בין ייצוג שוויוני במוקדי קבלת החלטות מקומיים לבין חוסנה הדמוקרטי של הרשות. שגרת יומן של הרשויות המקומיות נוגעת למרבית תחומי החיים שלנו; חינוך, תרבות, דת, רווחה, בריאות ובטחון אישי.

ברשות המקומית אנחנו מבלים את מרבית שעות הפנאי והמשפחה שלנו. אנחנו מחנכים בה את ילדנו, חיים ומזדקנים בכתליה. מציאותן החסרה של נשים במוסדות המקומיים משמעותה ביטוי חסר לצרכים ולסדרי העדיפות של נשים בעניינים המשפיעים באופן ישיר על מרחב חייהן.

כך בימי שגרה כך, וביתר שאת בעתות חירום ומלחמה, ותשעת החודשים האחרונים מדגימים לנו עד כמה עמוקה וחיונית מעורבותן של הרשויות בניהול העורף והחוסן של הקהילות המקומיות. מיעוט חלקן, ובמקומות מסוימים העדרן המוחלט של נשים, איננו רק פגיעה בעקרון השוויון והייצוג ההולם, משמעותו פגיעה אנושה ביכולתן של נשים להשפיע ולהגן על החיים עצמם.

הממצאים המוצגים בדוח ביחס לשיעור הנשים בקרב הנבחרים המקומיים (לפי תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות 2024) מצביעים על גרעון דמוקרטי-מגדרי עמוק וקשה. שיעורן הזעום של נשים מקרב כלל נבחרי הציבור ברשויות המקומיות עומד על כ-20% בלבד.

אמנם שיעורן הכללי של הנשים מקרב חברי המועצה בכלל סוגי הרשויות המקומיות עלה ביחס לבחירות המקומיות בשנים הקודמות, ואולם בראשן של 15 רשויות בלבד, מתוך 257 הרשויות, עומדות נשים ובכשליש מהרשויות שנבדקו בביקורת (83 מתוך 238 רשויות) לא נבחרה **אף אישה** לכהן במועצת הרשות המקומית.

בשים לב לכך שהשלטון המקומי בישראל הוא פעמים הרבה 'המקפצה' הנדרשת לכניסה לזירה הפוליטית הלאומית - כשליש מהנבחרים בכנסת הינם בעלי רקע קודם בפוליטיקה המקומית, קל להבין שענייננו בגירעון שהשפעתו חורגת מהגבולות המוניציפליים.

אי אפשר להתעלם מהממצאים החריפים באמירה כללית לפיה יש לפעול לשינוי הקיים. מהלכים 'רכים' מבוססי רצון טוב לא יובילו אותנו לתוצאה הרצויה בטווח הזמן הקרוב, ואולי בכלל.

ממצאי הביקורת על אודות השפעתו המוגבלת של ההסדר הקיים לעידוד ייצוג הולם בקרב נבחרי הציבור באמצעות תמריצי מימון בחירות מוכיחים זאת; ההסדר מומש באופן מזערי בעיריות ובמועצות המקומיות מהמגזר הלא-יהודי ובעיריות ובמועצות מקומיות במדד חברתי-כלכלי נמוך, ולא מומש כלל בעיריות ובמועצות מקומיות חרדיות.

חומרת המצב מחייבת חשיבה מחודשת על הדרכים לתיקון יכולת ההשפעה והתמורה של נשים במרחב החיים המקומי. הקיים אינו מספיק, נדרש 'שילוב כלים' כדי לחולל את השינוי. קמפיינים להעלאת המודעות, יוזמות לליווי ותמיכה, תמריצים כלכליים, אך גם הסדרים מחייבים בחקיקה המתייחסים, בין היתר, לחובות ייצוג ברשימות הסיעות ובתפקידים הבכירים.

יפעת סלע היא יו"ר תנועת האישה הדתית "אמונה"

עו"ד ד"ר מורן נגיד היא יועצת משפטית בתנועת אמונה וחוקרת שלטון מקומי במכון רובינשטיין באוניברסיטת רייכמן