בין הפסיפס העשיר של זהויות בישראל, העדה הקראית מהווה קהילה ייחודית המונה כ-40,000 נפש. עם מרכזים עיקריים באשדוד, רמלה ובאר שבע, הקראים שומרים על מסורת עתיקה השונה באופן מהותי מהיהדות הרבנית המוכרת לרוב.
העדה הקראית היא עדה ייחודית בדת היהודית. להבדיל מהזרמים המרכזיים ביהדות, הקראים רואים את עצמם מחויבים אך ורק לדברי המקרא המפורשים. הם אינם מקבלים את פרשנות חז"ל או כל סמכות רבנית למקרא, ומתנגדים לתורה שבעל פה ולכל תוספת הנראית כמאוחרת לתנ"ך. הקראים אינם דוחים את הצורך בפירוש התורה, אך טוענים שהפירוש חייב להתבסס על התורה כפשוטה.
מנהגי הקראים מבוססים על פרשנות ישירה של המקרא. הם רואים בבית הכנסת את המקום בו מתייחד האדם עם בוראו, ולכן כל הנכנס לבית התפילה חייב להיות נקי וטהור בגופו ובלבושו. רצפת בתי הכנסת הקראיים מכוסה בשטיחים ועל הנכנסים למקום להשיל את נעליהם. הקראים אומרים שאין להיכנס לבית הכנסת בנעליים אשר דורכים בהן במקומות מזוהמים וטמאים.
הקראים רואים בנשים שוות לגברים, והם לא מברכים "ברוך שלא עשני אישה" ולא מקבלים את הפסוק "קול באישה ערווה". קראים רבים קוראים את איסור ביעור אש בשבת פשוטו כמשמעו – לא להדליק אש.
בין היתר, היהודים הקראים מקפידים מאוד על שמירת השבת. הם לא מחממים את המזון או את הבית בשבתות. "אנחנו לא מקבלים את כל הפטנטים הרבניים, כמו גוי של שבת, מעלית של שבת ועוד..", מגלה מאור דבח, שליח ציבור, "מפני שזה נתפס בעינינו כחילול ואסורים לשימוש על פי ההלכה הקראית".
ואם תהיתם למה הם אינם חוגגים את חג החנוכה – ובכן, הסיבה היא שחנוכה לא אחד מהמאורעות שכתובים בתנ"ך ולכן לא ניתן לומר שה' ציווה להדליק נר של חנוכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו