את הרכב החניתי ביום חמישי ברחוב שלום עליכם בת"א, שיצבור כוחות לסוף השבוע ולא יתלונן על עייפות החומר. מה כבר יכול לקרות ברחוב השקט, ליבו של הכרך? יקבל מכה קלה ממשאית זבל, חתול יתפוס עליו תנומה? כן, ברור, כטב"ם מתימן ינסה להתנקש בחייו. ובכן הרכב בסדר, הוא רק נתקף בבהלה, לא מבין איך לצפונבון כמוהו זה קרה.
ללא קרדיט
אישון לילה, לב תל אביב, אין אזעקה ברקע רק קול נפץ אכזרי שסיפר ששום דבר לא נגמר. הצפון בוער, הדרום לוחם והמרכז לא יוכל להתעלם מהדי הפיצוצים, הם הגיעו גם אליו וגבו מחיר יקר של חיי אדם. "זה לרגע נתן סטירת לחי והעיר אותנו, סיפר שאנחנו בעיצומה של מלחמה", הסבירה הדס קורן. "אני כל הזמן אמרתי שלא בטוח לא פה ולא שם, זה רק עניין של זמן עד שזה יתפוס את כולם".
הדס כבר תשעה חודשים מפונה מביתה שבקרית שמונה ונמצאת עם בתה לירי במלון ברחוב בן יהודה, מטרים ממקום האירוע. הדס מכירה היטב את קולות הנפץ, יודעת להבדיל ביניהם, הפעם היא מספרת זה היה משהו אחר. "לשם שינוי ישנתי חזק", היא מודה. "אנחנו מכירים איך נשמעת נפילה ובמה היא שונה מיירוט. מה שהיה הפעם לא דומה. בום נוראי".
לירי, בתה, לקחה את המצלמה ויצאה לחלון בכדי לראות מה קרה. "זה נראה בהתחלה כמו תאונת דרכים", היא מתארת. "עמדה בכביש משאית שהכל נשפך ממנה ולידה מונית. הייתי בטוחה שהייתה התנגשות ביניהן, אבל הסתכלתי טוב ולא ראיתי מגע ואז אנשים החלו לרוץ ולצעוק 'כטב"ם, כטב"ם'. כמי שמגיעה מהצפון זה ערער אצלי את תחושת הביטחון. כמה מטרים הצידה וזה היה יכול לפגוע בנו".
ת"א, בניגוד לישובי העוטף ולגבול הצפון, חיה כבר חודשים בסגנון שמאוד קרוב לשגרה. חופי הים מלאים ברוחצים, המסעדות מפוצצות ברעבים. עם כל הצער והכאב, החיים נמשכים. כעת זו הייתה יריית הזהרה מכניסה לעומקה של שאננות. באמצע הלילה, ללא התראה, מלווה בדם.
"מיהרתי לצאת, כי חשבתי שמדובר בפיגוע חבלני, אולי חיסול של עבריינים", מספר אנג'ל פוקס, שמתגורר ברחוב שלום עליכם. "בחיים לא חשבתי שכטב"ם יגיע אלינו, מבחינתי אלה דברים שמופיעים רק בחדשות. מטורף. אני מסתכל ברחוב ויש שובל של אש ועשן".
הדירה של פוקס לא נפגעה, הוא מיהר לבדוק את רכבו שגם עמד בריא ושלם. "השם ישתבח אני הולך עכשיו לבית הכנסת", אמר. "אי אפשר להבליג יותר על מה שקורה במדינה. צריך להשמיד את מי שמנסה לחסל אותנו. בלילה עוד הייתי בשוק ורק עכשיו אני מתחיל לעכל".
בשעות הבוקר עוד הסתובבו באיזור כוחות כיבוי ומשטרה שחיפשו ממצאים בין הבניינים. על אחד מהם איתרו חלק של מנוע, ליד אחר כנפיים. מפקד משטרה הודה לאנשיו על ההיענות המהירה, למרות השעה המאוחרת ואילו התושבים עוד הסתכלו על החלונות המנופצים והתריסים השבורים, לא האמינו שזה תפס גם אותם.
שמעון אזאוי, תושב השכונה, הציג בפנינו שריטות קלות על שתי ידיו. "אני ישן מתחת לחלון ואחרי הפיצוץ הוא נפל עליי, זכוכיות נשברו, אתה לא מבין איזה לילה עברתי", נאנח. "אני כל הזמן חושב מה היה קורה אם הייתה פגיעה ישירה בבניין שלנו, היא הייתה הורגת את כולנו".
אני מתגורר כמה מאות מטרים מהמקום. אשתי התעוררה מהרעש החזק, אבל מאחר ולא הייתה אזעקה חזרה לישון. אני אפילו את הרעש לא שמעתי ואם כן אז כנראה חשבתי "זה כטב"ם או שרק חלמתי חלום? בטח חלום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו