בתו של החטוף אוהד בן עמי: לא נוכל לסגור מעגל עד שהחטופים יחזרו

את דו"ח תחקיר צה"ל על אירועי ה-7 באוקטובר טרם ראיתי. אבל את מה שאירע באותו בוקר של חג לא אשכח לעולם.

ב- 7 באוקטובר הייתי במיטתי בקיבוץ בארי, והתעוררתי לקולות צבע אדום, צעקות בערבית ויריות. ישבתי במשך 16 שעות בממ"ד מחכה לחילוץ ועזרה. שום דוח לא יוכל לשנות את מה שאירע באותו יום. הדוח גם לא ישנה את מצבו של אבא שלי, אוהד, שעדיין נמצא שם בידי החמאס בעודי כותבת את הטור הזה.

התחקיר על בארי כנראה לא יחדש לי הרבה. באותה שבת ארורה לא היה מי שיבוא, באותה השבת הרגשנו לבד לגמרי בתוך הפחד על חיינו. אבל אני כן רוצה להודות למי שהגיע כשהגיע. והציל את מי שעוד אפשר היה להציל. אני שותפה לצער המשפחות שאיבדו את היקר להן בניסיון להציל את חיינו ולהציל את המדינה מאויביה. מגיעות לנו תשובות. תשובות שאינן מתחמקות ותשובות אמיתיות. אך לצערי התחקיר הזה לא ישנה את המצב, ולא יחזיר את אהובינו.

עם כל הרצון להבין מה היה באותה השבת, אני מרגישה שיש דברים חשובים נוספים שיש לקיים, כמו מצוות פידיון שבויים. למדינת ישראל יש את החובה להחזיר את כולם: את החטופים החיים לשיקום והנרצחים והחללים לקבורה ראויה בארצנו, וזאת כדי שאנחנו, אזרחי ישראל נוכל לנסות לקיים סוג של שגרה נורמלית, ולהתגבר על הקושי שיאפשר לנו לעכל את מה שקרה ב-7 באוקטובר. עד שאבא שלי וכל החטופים לא יחזרו הביתה אין מה לדבר על חזרה לחיים נורמטיביים

"איך אפשר להשאיר מאחור אירוע שעדיין חווים אותו?"

אבא שלי אוהד עדיין בשבי, אמא שלי חזרה בלי יכולת להשתקם, וגם אני, לא יכולה לבנות את חיי מחדש כאשר בכל שעות היממה אני חושבת על אבא. חשוב שיחזור הביתה, יחזור אלינו בחיים, כדי שאמא שלי תחזור לחייה. כך היא תוכל ביחד איתו ואתנו כמשפחה לחזור להיות שלמים. אמא שלי שחזרה מהשבי במצב בריאותי שמתדרד. הלחץ, הפחד והגעגוע מחמירים את מצבה. היא לא יכולה לעכל את שעברה בלי שבעלה יחזור לחיקה. סבתא שלי, אמא של אבא שלי גם היא במצב בריאותי לא טוב והיא דואגת וכואבת כשבנה הבכור נמצא בשבי.

למרות כל אלו, אנו שואבים כוחות מתוך התקווה שתהיה עסקה שתחזיר את כולם. אני יודעת שזה אפשרי. רז, אמא שלי חזרה אלינו באמצעות עסקה ביחד עם עוד 108 אזרחים. רק עסקה החזירה כל כך הרבה אזרחים בבת אחת.

בימים אלו כשיש דיבורים על עסקה ודיבורים על תחקיר המחדל שהיה בקיבוץ בארי, אני מרגישה את הכאב. את כאב הקהילה שלי שאיבדה כל כך הרבה. אני מבינה את אלו שרוצים לקבל תשובות על מה קרה באותה שבת. אבל בשבילי, הדוח הזה לא יביא לאותה סגירת מעגל, כי איך אפשר להשאיר מאחור אירוע שאנחנו עדיין חווים אותו? איך אפשר למנוע שמשהו לא יקרה פעם נוספת אם אנחנו עדיין 279 ימים בתוך האירוע הראשון?

סגירת המעגל תוכל לקרות רק אחרי שאבא שלי ושאר 119 החטופים יחזרו מהשבי. כל עוד ההווה והעתיד של החטופים לא ברור - אנחנו כעם לא נוכל לפנות מקום ולהתחיל את תהליך ההפנמה, העיכול והסקת המסקנות של מה שעברנו באותה שבת נוראית.