בצה"ל מחטטים בפצעים כדי להפיק לקחים - בכנסת מרחיבים אותם

ארבע תמונות, שתיים מהן שקופות לציבור, לימדו אתמול על מצבה העגום של ישראל ביום ה-277 למלחמה.

בתמונה הראשונה, בקריה בתל-אביב. הציג האלוף (מיל') מיקי אדלשטיין את התחקיר שערך לטבח בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר. זה התחקיר הראשון והכבד ביותר מבין התחקירים הפרטניים שנערכים לקרבות ביישובים השונים, ואדלשטיין – מעידים מי שפגשו בו – הפך כל אבן כדי להגיע לשורות תחתונות, כולל בקרב הטראגי בביתה של פסי כהן שבו שוגר בהנחייתו של תא"ל ברק חירם פגז טנק שהרג 13 חטופים ואת המחבלים שהחזיקו בהם.

בצה"ל אמרו אתמול כי התחקיר מלמד ש"כשלנו בהגנה על הקיבוץ". הפרטים שיפורסמו מחרתיים יציגו הרבה יותר מהכותרת הלקונית הזאת: הם ילמדו על עומק השאננות, על השגיאות המקצועיות העמוקות בבניית מערך ההגנה בקיבוצים וסביבם, ועל השיהוי בהגעת הכוחות ובכניסתם ליישובים. אלה מחדלים שנמצאים כולם באחריותו המלאה של הצבא, שסמך על כך שתהיה לו התרעה מוקדמת ועל הגדר שתבלום כל מתקפה – וכשל בשניהם.

"נכשלנו בהגנה"

התחקיר גם יגלה סיפורי תעוזה רבים של אזרחים וחיילים, שחירפו את נפשם כדי להציל את חייהם וחיי אחרים. רבים מהם פעלו לבדם, ללא הנחיות, ולעיתים גם בניגוד לפקודות. גם זה ילמד על הכשל הצה"לי העמוק בהיערכות לאירוע, וגם בניהול שלו בשעות הראשונות. וכאשר יצורפו לתחקיר של בארי תחקירי הקרבות ביישובים האחרים תתברר התמונה כולה – שהיא קשה וכואבת מכפי שנשקפה עד כה לציבור.

התמונה השנייה היתה ההפך המוחלט מהחיטוט העצמי בפצעים שעורך צה"ל, במאמץ להפיק לקחים ולהשתפר. באחד המראות הקשים שנראו בכנסת ישראל הורה ח"כ שמחה רוטמן להשליך החוצה אח של חטוף מוועדת החוקה, משום שהפריע לדברי אחיו של חטוף אחר. מרגש היה לגלות את גינוניו המעודנים של רוטמן, שהוביל ביד רמה את החקיקה המשפטית כשהוא דורס בדרך את מתנגדיו. לרגע נדמה היה שהכנסת הפכה לאולם קונצרטים, עד שהגיעו הסדרנים והזכירו למי ששכח שמדובר במשכן שקרוב יותר במהותו לזירת אגרוף.

אני מראיין מדי יום בטלוויזיה משפחות של חטופים. חלקם מגיעים נסערים לראיונות, ויוצאים מהם נסערים עוד יותר. זה חלק מהחיים, ומי שנמצא בזירה הזאת צריך לדעת להתמודד: להכיל ולחבק את הזעקה והכאב, את הדמעות וההאשמות. רוטמן התגלה אתמול כאדם נטול חמלה וחסר לב: לא רק הקלות שבה השליך מהוועדה את דני אלגרט, שאחיו הופקר ונחטף בניר עוז במשמרתם של רוטמן וחבריו, אלא גם העובדה שלא טרח לגשת אליו ולשאול לשלומו, להושיט יד, להציע עזרה.

משפחות החטופים חלוקות ביניהן, כמו הציבור בישראל. אין למשפחה אחת, או לאיש מאיתנו, נקודות עודפות בוויכוח הציבורי. כל דעה לגיטימית, וכל אחד רשאי לדעתו. אבל יש משהו שהוא מעל כל אלה, והוא הערבות ההדדית. היכולת לחבק גם את מי שמתנגד לך, ולקבל את דבריו גם אם הם מנוגדים לדעתך. כנסת שמשליכה את אזרחיה מהמשכן – ועוד את המוכים והדואבים שבהם – אינה ראוי לעם, וטוב לה שתצא לפגרה בהקדם האפשרי ולא תשוב ממנה לעולם.

ישנים בשקט בזכות פוקס

התמונה השלישית התנהלה בקהיר, גם היא הרחק מהמצלמות. ראש השב"כ רונן בר הוביל משלחת ביטחונית לשיחות במרובע ישראל־מצרים, ארה"ב־קטאר, שמנסה לפרוץ דרך להסכם על החטופים. הנציגים האמריקנים יגיעו היום לסבב שיחות קצר בישראל, ומחר יימשכו הדיונים בקטאר (בהשתתפותו של ראש המוסד דדי ברנע).

יידרשו עוד כמה ימים כדי לדעת האם ניתן לגבש את ההבנות הראשוניות לכדי הסכם. המעורבים במו"מ טוענים כי הצדדים נמצאים בעמדה הנוחה ביותר מאז הושלמה העסקה הקודמת בנובמבר האחרון, אבל במערכת הביטחון ואצל הגורמים המתווכים גוברים הספקות בנוגע לנכונותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לתת אור ירוק למתווה שהוא חתום עליו. הסיבה: האיומים הפוליטיים הגלויים מצד שותפיו לקואליציה, שבריונותם היא אומנותם.

עדות לבריונות הזאת הגיעה גם מהתמונה הרביעית, שבה פרש מצה"ל אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס אחרי 37 שנות שירות. מסתבר שבמזנון הכנסת מגישים מנות גדושות של כפיות טובה: חברי כנסת שמתגוררים ביו"ש וישנים בשקט במיטותיהם בזכות העובדה שפוקס לא ישן בשנים האחרונות במיטתו, ליוו אותו בעזיבתו בהודעות עולבות משל מדובר באויב. נזכיר שמדובר באותם ח"כים שנותנים רוח גבית קבועה לפשיעה הלאומנית היהודית ולפירוק בפועל של הרשות הפלשתינית ושל צה"ל, שמפניהם הזהיר פוקס בנאום הפרידה החריף שלו אתמול – נאום שאם רק מקצת ממנו יתממש, נהיה במציאות ביטחונית ופנימית קשה פי כמה.