"לא רואים תקווה": המפונים מייחלים לשינוי

יקיר לישנסקי ממטולה גר בבתי מלון כבר תשעה חודשים. לאחרונה הוא משתכן במלון "גומא" שליד הכנרת, שמאכלס תושבים ממטולה, מקריית שמונה ומתשעה יישובים נוספים. "בהתחלה היו ארגונים שבאים ותורמים בהווי, בשירים ובהופעות. שכחו אותנו. אנחנו גרים במלון וזהו", הוא אומר ל"ישראל היום".

"אנשים מתפזרים לכל מיני מקומות בארץ, וגם יש 'משפרי דיור' שמגיעים ממלונות אחרים", אומר לישנסקי. "יש תהליך בחיים של השלמה עם המצב. בהתחלה התמודדנו עם הקשיים ורצינו שיסתיים. מי שלא הסתדרו עם המלון עזבו, ומי שנשארו עברו תהליך של השלמה. זה כמו לאבד רגל - מסתגלים למצב, אין תקווה ולא רואים אופק".

אחרי תשעה חודשים של מלחמה, רבים מתושבי הצפון עזבו את בתי המלון ומצאו פתרונות דיור. רק בחודש האחרון, עזבו אלפי מפונים את בתי המלון. מנתוני משרד התיירות עולה כי 18,100 מתושבי הצפון נשארו בבתי המלון מתוך 62,100 תושבים שהתפנו - מעט פחות מ־30%. מבין תושבי הדרום, לעומת זאת, נותרו בבתי המלון 5,700 איש, 28,700 מצאו פתרונות דיור ויותר מ־32 אלף חזרו לבתיהם.

אתמול אישרה הממשלה את המשך הסיוע לתושבי הדרום שפונו מיישובים המצויים בטווח 7-0 ק"מ מגדר רצועת עזה, ולתושבי יישובי הצפון בטווח של 5-0 ק"מ מגבול לבנון, עד ל־31 באוגוסט. התאריך שנקבע בעייתי, שכן הוא יוצר בעיה למשפחות בכל הנוגע לתחילת שנת הלימודים. נוסף על כך, רבים מהמפונים מתלוננים כי השכירויות באזורים המבוקשים על ידיהם עלו בעשרות אחוזים. לטענתם, בעלי הדירות מנצלים את המצב ומקפיצים את המחיר כשהם שומעים כי מדובר במפונים.

אין סחורה

במקביל, בעלי עסקים בגליל העליון טוענים כי ספקים מסרבים להגיע ולספק סחורה, גם למקומות שלא פונו. יונתן דיוויס, בעל עסק ביסוד המעלה, מספר: "מודיעים לנו שהספק מגיע לזמן קצר לאזור ראש פינה, ושכל מי שרוצה סחורה צריך להגיע לשם כדי לקנות את הסחורה ולהביא אותה לחנות".

גם בבתי המלון סובלים המפונים מתנאים שמקשים את חיי השגרה. למשל, המלונות אוסרים עליהם להביא אורחים מבחוץ. אתי כהן מקריית שמונה מספרת: "כבר תשעה חודשים אני לא מארחת את הילדים שלי ואת בני המשפחה. גם לבריכה קיבלנו הגבלה של כרטיסים. מצד אחד, אנחנו גרים בבית מלון ולא מביאים אורחים. מצד שני, אנחנו גרים כאן ורוצים לארח את הילדים לארוחת שישי, גם אם בתשלום. אני לא מבשלת כבר תשעה חודשים. אני מתגעגעת לזה. זה קשה מאוד".

שגרת החיים בבתי המלון תלויה במיקום המלון. בריזורט "אירוח גלילי" באיילת השחר מנסים למלא את החדרים הריקים במפונים. במהלך החודש האחרון, אנשי המלון דואגים לפעילויות פנאי עבור המפונים - כמו שידור של משחקי היורו על מסך גדול. "אנחנו מארגנים פעילויות, אירועי מנגל לאורחים, הקרנות עם בירות ופיצוחים", מסביר עמוס וילנסקי, מנהל הריזורט. "המטרה שלנו היא לתת אווירה של בית. שיבקשו מה שהם רוצים. גם בסופי השבוע יש כאן אווירה מיוחדת. שבעה חודשים מאז קיבלנו אישור לארח, ואין כאן תיירים שבאים. נותרו לנו שמונה חדרים פנויים, ונשמח למלא אותם".

המדינה נעלמת

רמי רחמים מקריית שמונה הגיע לאיילת השחר ממלון בטבריה. כדי להרגיש בבית, הוא הביא איתו את מכונת הקפה שהוא מאוד אוהב. משלוחי הקפסולות מגיעים היישר למלון. "יש לי שגרת יום: קפה, ארוחת בוקר, תפילה, עבודה. הבאתי גם מגהץ, וכל דבר שיעזור לי להרגיש בנוח. עושים כאן בשבילנו הכל".

חופשת הקיץ בבתי המלון היא מאתגרת. בחלק מהמלונות פועלות מסגרות חינוכיות כמו קייטנות ובית הספר של החופש הגדול. בשיחות שלא לציטוט, בבתי המלון טוענים כי הדרישה של המדינה שהם ייקחו על עצמם את אירוח המפונים עד לרמת הקייטנות ופעילויות הילדים, אינה מתקבלת על הדעת. "שהמדינה תיקח מתנ"ס כלשהו ותפעיל שם את הילדים. הכל נופל על בתי המלון".

בעקבות העזיבה הגדולה של המפונים מבתי המלון, בזמן שהמדינה לא מנסה למלא בתי מלון במפונים, נוצר מצב שבו רבים מהחדרים ריקים ומוצעים לתיירי הפנים, בעוד בחלק מהחדרים יש אנשים שמתגוררים באופן קבוע. המצב מייצר חיכוכים. החופש הגדול יוצר דינמיות אצל רבים, מתוך הערכה שבתקופת הקיץ המפונים ישנו את מקום מגוריהם, אם לדירות ואם למלונות שקרובים יותר למסגרות החינוכיות שנפתחו עבורם. בלובי של אחד מהמלונות בטבריה יושבים במהלך היום כמה מפונים. "מי שלא עובד משתגע", אומר אחד מהנוכחים. "סוף השבוע כאן מאוד אינטנסיבי. זה נראה כמו משחק חברתי, כמו 'האח הגדול', שמשחקים בנו".

החיים בדירת 20 מ"ר גרמו לרוב המשפחות לעזוב, אבל אלפי המפונים שנותרו בבתי המלון חוששים שגם את כל השנה הבאה הם יעבירו בבתי המלון. מה שפעם היה נראה כמו חלום - היום דומה יותר לחלום בלהות.