תפסו אותנו לא מוכנים, כמו שתפסו אותנו ב־7 באוקטובר ב־6:30 בבוקר, כשנועה התקשרה. היום התחיל כעוד בוקר שאנחנו מתעוררים ועושים דברים - אם לא אני שוקעת. והידיעה הזו שוב שיבשה לנו את החיים. נועה, החברות שלה ועוד הרבה אנשים טובים הופקרו, ועדיין ממשיכים להיות מופקרים.
נועה הופקרה לפני 7 באוקטובר בכך שלא הקשיבו לה, והיא הופקרה באותה השבת. גם אחר כך היא הופקרה כשלא עשו מספיק כדי להחזיר אותה הביתה בחיים. והנה עכשיו מדינת ישראל מחליטה לשחרר את מי שאחראי במישרין או בעקיפין לרצח שלה. סליחה ילדה שלנו, שאפילו עכשיו ממשיכים להפקיר אותך. את מי שלקח חלק ברצח הבת שלנו אנחנו מוכנים לקבל רק כחלק משחרור חטופים. לא ככה.
קברנו את נועה לפני שמונה חודשים. למי שלא זוכר, נועה יצאה ממוצב נחל עוז כשהיא בחיים, יחד עוד שש מחברותיה התצפיתניות. הן חיכו שעות במיגונית בתקווה שמישהו יגיע להגן עליהן, לחלץ אותן מהתופת – אך הן נחטפו לעזה. בזמן הזה רצחו את החברות והחברים שלהן – מול העיניים שלהן, מול העיניים של הבת שלנו. תבינו כמה קשה לי להגיד את זה.
והיא שרדה את התופת הזאת. היא עדיין האמינה, אני בטוחה בזה, שמישהו יבוא.. ואז הובילו אותן לעזה, בזמן שחברותיה נשרפו בחמ"ל יחד עם הלוחמים שחירפו נפשם בהגנה עליהן. נועה היתה בעזה 38 יום בחיים. כמה תקווה ודאי היתה לה, וכמה אכזבה. אחרי שנפצעה, היא הובלה לשיפא יחד, ושם החליטו לרצוח אותה ולקחו את חייה. אז לא, שיפא זה לא בית חולים.
אבי ועדי מרציאנו, הוריה של רב"ט נועה מרציאנו ז"ל, בקרית בחיל האיסוף הקרבי שנחטפה ב־7 באוקטובר ממוצב נחל עוז ונרצחה בביה"ח שיפא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו