סמל אייל שיינס ז"ל נורה בסוף השבוע בידי צלף בעזה, בזמן ששוחח בטלפון עם אמו מירב. הבוקר (ראשון) היא סיפרה על התקרית: "שמעתי שיורים בו - וככה נגמרה השיחה. זה היה נורא".
"פתאום אני שומעת שיורים בו. ככה נגמרה השיחה. אבל שמענו הכול, זה היה נורא", אמרה. "אותו לא שמענו יותר. שמענו שמתנהל שם איזה קרב. הבנתי שהוא נפגע, ומיד התקשרתי למש"קית ת"ש שלו והודעתי לה ששמעתי שאייל נפגע".
"לא שמעתי ממש ירי, שמעתי אותו צועק"
בראיון לגל"צ סיפרה מירב: "הייתי בטוחה שעוד מעט אסע לחפש אותו באיזה בית חולים. לא חשבתי שאני אקבל בשורה. לא שמעתי ממש ירי, שמעתי אותו צועק וקורא לסמל שלו. הייתי בטוחה שהוא פשוט נפצע".
עוד סיפרה שכאשר לא התקשרו להודיע להם שנפצע ופונה לבית החולים, היא ובעלה החליטו לנסוע למרכז, כי ידעו שלשם מפנים את הפצועים. "בכל הזמן הזה לא מתקשרים ואני שולחת הודעות. כתבתי 'רק רצינו לדעת שאייל בסדר' והסמל שלו לא הגיב, ואנחנו מתחילים להבין. אז שאלו אותי אם אני בבית והבנתי".
שיינס, לוחם בגדוד 931 מחטיבת הנח"ל, נפל בקרב בדרום רצועת עזה. הוא היה בן 19 במותו והתגורר בקיבוץ אפיק שבדרום רמת הגולן. שיינס נולד בפתח תקווה ועבר לקיבוץ אפיק בגיל תשע.
בקיבוץ אפיק סיפרו: "הוא היה בחור שקט שתמיד מוכן לעזור בכל דבר. אהב כדורגל ואימן את ילדי הקיבוץ. אהב בעלי חיים והיה צמחוני. בכל פעם שפוגשים את אייל יש על פניו חיוך ביישני. הוא היה בחור ערכי, וכחלק מהחינוך הערכי שספג בבית, באופן טבעי התגייס להיות לוחם בנח"ל. הפעם האחרונה שהוא היה בבית הייתה בחג שבועות, וכל כך שמחנו לראותו עם החיוך השובה שלו איתנו בחג. אייל אהוב שלנו תישאר בליבנו לעד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו