החרדים רצו להגיע לניצחון מוחלט - וזה הוביל אותם לתהום

על דרישות ההסכם הקואליציוני בין מפלגת הליכוד לחרדים, אמר חבר המו"מ של יהדות התורה, אברהם יוסטמן, "קפצו לי". אילו הפוליטיקאים הדתיים והחרדים היו משכילים להיזכר בכוח ובגדולה של להיות בעמדת לשון מאזניים, אולי היום, המצב היה נראה אחרת.

הקמת ממשלת ימין מלא מלא עם שותפים חרדים, דתיים ומסורתיים, הייתה יכולה להיות שעתם הגדולה של הפוליטיקאים הדתיים והחרדים, לו רק היו מפגינים פחות ניתוק, סיאוב או לא היו מסיטים כספים עבור צרכים לא חשובים, הבאים על חשבון מילואימניקים ומפונים. כך גם אילו היו מוציאים פחות אמירות מקוממות התוקעות אצבע בעין - על כך שרק התורה מצילה את המדינה ולא הלוחמים או הטייסים, או "למי רע פה?" , ו-"זכינו בבחירות אין לנו זכות לקבל מה שמגיע לנו?"

הרצון של הציבור החרדי להגיע לניצחון מוחלט הדהיר אותו לתהום. מעולם לא היו חברי כנסת חרדים שהזיקו כל כך לעולם התורה כמו חברי הכנסת במפלגות ש"ס ויהדות התורה. התנהלותם המנותקת והלא חכמה גררה אותם להפסד אחר הפסד אחר הפסד, בכל הגזרות החשובות להם. השטחים הכי קריטיים עבורם נכבשו.

מפלגות החינוך המזוהות עם ש"ס ויהדות התורה מתמודדות עם איום בעצירת התקציבים בשל התנהלות בעייתית, תקצוב בחורי הישיבות והאברכים בגיל גיוס נעצר, גורלם של ישיבות לבחורים חרדים שנשרו מהמסגרת נמצא תחת מתקפה ואיום לקיצוץ מסיבי, ותקצוב המעונות והנחות הארנונה למשפחות חרדיות, שבהן הבעל לומד תורה, נמצא תחת סימן שאלה. אין לממשלה "סייעתא דשמייא", כמו שנוהגים לומר בכל עת מנהיגי הציבור החרדי.

החלטת בג"ץ כי אין לתקצב את בחורי הישיבות וכי הם חייבים להתגייס, מגיעה על רקע קונצנזוס ציבורי רחב מאוד. המפלגות החרדיות הצליחו לאחד נגדן גם את המסורתיים מהליכוד, את הציבור הדתי לאומי, וגם את הציבור החילוני.

בכל סוגיות הליבה אליהן נשלחו לכנסת, חברי הכנסת החרדים חוזרים לבוחריהם בידיים ריקות. מי שלא התעלו לגודל השעה, ואף הוציאו עין לציבור הישראלי באמירות מנותקות ומרגיזות, מגלים כי הוציאו להם בחזרה שתי עיניים. הם לא הצליחו להגן על קודש הקודשים היקר לציבור ששלח אותו לכנסת. בהתנהלות לא ממלכתית, הם הפכו את הציבור החרדי לשנוא, מנודה, כזה שאפילו השותפים הקואליציוניים שלו שמחים לאידו.

ועל זה נאמר קופץ מי שקופץ אחרון.