"הסיבה שנהרגת זו הסיבה שהתחתנתי איתך": רס"ר (במיל') אוריאל כהן מצור הדסה נפל בקרב ברצועת עזה ב-19 לדצמבר, בן 33 בנופלו. אישתו, חנה, כותבת בדמעות ומתגעגעת לבעלה שלפני חצי שנה נפל ובתם ליה בת השנה חוגגת את יום הולדתה הראשון.

"אוריאל בעלי, אהובי, חבר שלי. זו פעם ראשונה שאני כותבת לך. ולא עליך. קשה לי לפנות אליך, והיום חצי שנה להברזה הקשה, ויומיים לפני יום ההולדת שנה לליה. ליה בת שנה. ליה שלנו, שנולדה חצי שנה לפני שהלכת לנו".

"לליה יש את העיניים היפות שלך וזה כל כך מנחם אותי. לפעמים אני קוראת לה אוריאל מרוב שהיא דומה לך. לפני חצי שנה ויומיים ב17/12 הרגשתי מחנק בגרון , אמרתי לך שאני לא יכולה יותר ושאני רוצה שתעבור לחמ"ל. שלא תכנס לעזה. כעסת עליי שאתה לא מבין מה אני רוצה ממך על הבוקר. הבטחת לי שתדבר עם המגד ותבקש לעבור לחמל למרות שאתה ממש לא רוצה אבל אתה מבין אותי".

"לפעמים אני קוראת לליה בשם שלך מרוב שהיא דומה לך"

"למחרת ביקשתי ממך לקפוץ לכמה שעות הביתה, כי חגגנו לאמא שלך יומולדת. כולנו התיישבנו סביב השולחן, כולם התרגשו כל כך. הגעת. אתה כאן. אפשר לנשום. היית מעט רציני, מאוד עייף אחרי חודשיים וחצי של לחימה בעזה. אחרי שכולם התפזרו, דפק בדלת עופר חברנו ושכננו הטוב שגר מולנו ואמר: ״אני חייב לראות את החייל״. צחקתי ששניכם הייתם עם פיג׳מות משובצות וצילמתי אתכם. לא דמיינתי שזו תהיה התמונה האחרונה שלך".

"כדור אחד בדיוק מתחת לקסדה מתוך 80 כדורים שירו עליכם. נהרגת מכוחותינו. כל כך קשה לי עם זה. שנהרגת מטעות אנוש. למקרה קדמו היתקלויות עם מחבלים קשות וזה מה שהוביל למותך. אני שמחה שלא אויב ניצח אותך. אני יודעת, שהחייל שירה בך היה בשדה הקרב הסתכן כדי להגן עלינו. ואני יודעת שאמרת לי תמיד בשלווה שלך שזה מחיר של מלחמה ואין מה לעשות. אני גם יודעת, שאם היית יודע שבאותה משימה רק אתה תפגע וכל החברים שלך יצאו ללא פגע היית לוקח את זה בשתי ידיים".

חנה כהן עם בנותיה שיר וליה

אוריאל, אתה יודע שאני לא מהללת אותך רק כי אתה כבר לא פה. בחייך תמיד אמרתי לך שאתה אדם ענק. בכל כך הרבה סיטואציות היתי פעורת פה מהבחירה שלך איך להתנהג. במלחמה אמרת לי שהתפקיד שלי לטפל בבנות , להמשיך לצאת ולבלות ולהפסיק להתעסק עם מה שקורה איתך בעזה, אז שתדע שאני משתדלת להמשיך לצאת ולהנות בכל רגע נתון.
אני כועסת אוריאל שלא הקשבת לי. אבל באותה נשימה אני אגיד שהסיבה שנהרגת זו גם הסיבה שהתחתנתי איתך".

"אני מרגישה שהנתינה שלך אלי ממשיכה מלמעלה. מפנקים אותי בכל צורה אפשרית בכמויות מהרגע שנהרגת – ההורים שלך, החברים המדהימים שלנו, השכנים.. מהרגע הראשון שהכרנו באוניברסיטת אריאל הבחנתי במסירות, בנתינה, בעיניים שלך שנצצו מסיפוק כשנתת למישהו משהו שרצה ושימח אותו, וגרמת לו לשמוח. היתה לך נתינה יוצאת דופן התאהבתי בך בדיוק בגלל זה. הרגשתי שאיתך אני בן אדם יותר טוב, יותר נותן, יותר שליו".

"אל תפגע שאני קוראת לך מבריזן. אני הרגשתי רע מאז שמחת תורה. לא היה לי מנוח. עד שאמרת לי באחד האפטרים שמרוב שאני משגעת אותך אתה תתן לחיילים שלך לצאת כי אני לא נותנת לך מנוח. הברזת לנו מהתכניות. ידעתי פשוט ידעתי. בגללך אני משתמשת באימוג׳י של הדגל כמו שאתה היית עושה כל רגע. בזכותך האהבה שלי למדינה רק גדלה וגדלה. זה אבסורד כי עבורה הקרבתי אותך. אבל אהבת הארץ הגדולה שלך חדרה אלי".

"בזכותך האהבה שלי למדינה רק גדלה וגדלה"

אני מספרת עליך לכל אדם ובכל מקום שרק רוצים לשמוע. מרגישה מחויבות שהעולם ידע איזה אדם היית. אני מרגישה את הנוכחות שלך איתנו. אני יודעת שלא באמת הברזת לנו עד הסוף. אני כל כך מתגעגעת אליך, ויודעת שאתה איתי. תדאג לנו כמו שתמיד דאגת. לא קל בלעדיך.
אוהבות, חנה, שיר וליה שלך".