ביום שישי האחרון, מאות חרדים נפגעו באופן אנוש מקריקטורה שפרסם שי צ'רקה ב"מקור ראשון", עשרות נפגעו בינוני וקל, וחלק לקו בחרדה. בקריקטורה המדוברת נראו לוחמים סוחבים על גבי אלונקה בחור ישיבה חרדי שלומד מספר תורני, תוך שהוא ממלמל "הלימוד הוא לזכותכם והצלחתכם".
לא ברור על מה הכעס הגדול בציבור החרדי. מאמרים נוטפי פאתוס ב"יתד נאמן", העיתון המוביל במגזר, טוענים אותו הדבר - התורה היא ששומרת ומגינה על הכלל, ולכן מחובתם ללמוד תורה. גם הרב הראשי יצחק יוסף לעג לטייסים וטען שכל ההצלחות בלחימה הן בזכות חבורת הלומדים.
לפני כמה חודשים פורסם מאמר מערכת שבו נכתב כי "זה לא שהציבור החרדי לא תורם, אלא רק הוא תורם". הקריקטורה של צ'רקה היתה יכולה להתפרסם בגאון בשער של "יתד נאמן", ואיש מקוראיו החרדים לא היה שם לב.
אם הקריקטורה שמתארת את הטענות שמשמיע המגזר החרדי עצמו מעליבה אותו, אולי הגיע הזמן לבחון מחדש את הטענות שהוא משמיע. מעבר לכך שמי שמכירים קצת את הקריקטורות המתפרסמות בעיתונים החרדיים יודעים שצ'רקה פראייר לידם - חילונים מצוירים בהן כקופים עם זנב, עם סמים וסכינים, ונשות המחאה שהתחפשו לשפחות - כמפלצות. ואלו הקריקטורות העדינות.
הציבור החרדי מתמודד, אולי לראשונה, עם סוגיה שהוא עומד חסר תשובות מולה. יהודים תלמידי חכמים ויודעי ספר המשתייכים לציבור הדתי־לאומי מקפידים במצוות לא פחות ואף יותר מהם, לומדים תורה והלכה בדיוק כמותם, והם תובעים מהם לשאת בנטל. את תלמידי החכמים של הציונות הדתית שרואים מצווה בשירות צבאי אי אפשר לחרטט. פתאום נאלצים מובילי דעת קהל חרדים שבית המדרש זר להם להתמודד עם שאלות נוקבות; כיצד יכול הדיין הרב זרביב להילחם בעזה, הרב גור אריה שמאי, לוחם ותלמיד חכם, שחזר מכל אימון חובק בזרועותיו גמרא, לאחר שבזמני ההמתנה לא הפסיק ללמוד, או הרב אלישע לוינשטרן, המשתייך לציונות הדתית, תלמיד חכם שנפל בעזה.
הרב אילעאי עופרן, רב קבוצת יבנה, פירק את טענת "אנחנו מאמינים שלימוד התורה שומר על עם ישראל" - "ובכן, לא. אני, למשל, לגמרי לא מאמין בזה. למען האמת, מדובר בקשקוש חרדי די חדש שנולד כמענה לטענות בדבר ההשתמטות החרדית המבישה, כאילו גם הם נושאים באיזשהו נטל. קשה למצוא לדעה הזו מקורות בספרות הקדומה", כתב בפוסט שהקדיש לנושא. "למעט כמה מימרות אגדיות שהוצאו מהקשרן (כשהגמרא אומרת 'תורה מגנא ומצלא' היא מתכוונת שהעוסק בתורה ניצל מעבירות, לא ממוות).
"את התורה אנחנו לומדים כי היא חיינו ואורך ימינו, לא בגלל שזה משתלם ולא בגלל שיוצאת לנו מזה איזו תועלת. התורה לא הגנה על העם היהודי משום צרה בהיסטוריה, וזה לא גרם ליהודים להפסיק ללמוד במסירות. שיח האינטרסים הזה בתוך בית המדרש הוא חילול הקודש וביזיון התורה. קרדום לחפור בה".
ומול הציבור הזה, שנכנס פעם אחר פעם מתחת לאלונקת הספרא והסייפא, ושאחז בד בבד גם בחרב וגם בספר, הציבור החרדי מתקשה למצוא מילים. את התיאור המדויק ביותר למצב האבסורדי שנוצר אפשר היה לראות בשבת האחרונה, אז נערך כנס חרדי "נגד גזירות הגיוס" בישיבת מצפה יריחו (ישיבה דתית־לאומית), ובקרב שהתרחש באותה שבת בדיוק נפלו בוגרים של אותה ישיבה.
התורה אכן שמרה על מי שלא הלך לקרב מהטעם הפשוט שהוא לא הקריב את חייו, אלא נשאר בבית המדרש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו