את 7 באוקטובר אי אפשר לתקן, להחזיר את החטופים הביתה בעסקה - אפשר

אני נעם, בתו של ליאור רודאיף, ולפני כחודש התבשרתי שאני יתומה. אחרי שבועות ארוכים מדי של בשורות קשות - סוף-סוף קיבלנו בשורות טובות. ולכן היום אני יכולה להגיד שאני שמחה. שמחה על ארבע נפשות שחזרו למשפחותיהן מן התופת.

גדלתי בקיבוץ, עם חיבור עמוק לאדמה ולטבע, חג שבועות עבורי היה החג המושלם: כולם לובשים לבן, הראש מעוטר בזרי פרחים, יוצאים לחגוג את ביכורי השדה. החלק המרגש ביותר הוא של ההורים הנרגשים צועדים לקול מחיאות כפיים עם תינוקות שזה עתה נולדו - המשך לקהילה רב־דורית, שמספרת סיפור של ציונות, של פריחה ושל עשייה משותפת.

מאז 7 באוקטובר שבועות הוא לא שם של חג, אלא מספר שהולך וגדל. בהתחלה ספרנו ימים, אחר כך שבועות, והיום אנחנו סופרים חודשים. 7 באוקטובר תפס אותי בתחילת ההיריון השלישי שלי. רק שישה ימים לפני היום שהרס את חיינו גילינו שאני מצפה לבת אחרי שני בנים. כל כך שמחנו.

אחרי אותו בוקר נורא נחרדתי מהמחשבה שאלד בת למציאות שבה גוף האישה משמש כנגדה במהלך מתקפת טרור מחרידה, כשאף חייל לא מגיע לשמור ולהגן. לפני שלושה חודשים, ביום האישה, ילדתי את שי שלנו. וכשמה כן היא – מתנה. מתנה שהגיעה אלינו בתקופה כל כך חשוכה.

לידה של חיים חדשים היא תמיד מרגשת, אבל בשונה מהלידות הקודמות שלי הפעם את חדר הלידה מילאו גם דמעות של החמצה. החמצה על סבא שאינו נוכח, אבל עם תקווה גדולה שהוא עוד יחזור להיות.

לפני כחודש קיבלנו את הבשורה – אבא נהרג כבר ב־7 באוקטובר. סבא של שי מת כבר שמונה חודשים. שי לעולם כבר לא תזכה להכירו. התקווה נעלמה, נשארתי רק עם החמצה, על אבא וסבא שכבר לא יחזור. איך אגדל פה ילדה? מי יבטיח את ביטחונה? התשובה היא שאף אחד. אף אחד לא יכול להביט לשי הקטנה בעיניים הכחולות והתמימות שלה ולהבטיח לה שהיא תהיה בטוחה ומוגנת בארצה, במולדתה, בבית אביה.

השבוע התבשרנו שעוד שלושה סבים כבר לא ישובו לנכדים שלהם. להבדיל מאבא שלי, הם נחטפו בחיים מביתם, מהמקום שהיה אמור להיות הכי בטוח עבורם. הם היו בחיים! והם כבר לא יחזרו לנכדיהם, כי ממשלת ישראל הפקירה אותם!

יש עוד סבים שמוחזקים בעזה, יש עוד נשים, יש עוד ילדים, יש עוד אבות ובחורים צעירים. הם בחיים. היחידה שאחראית להחזיר אותם הביתה היא ממשלת ישראל, והשבוע הרגשנו כולנו כמה זה ממלא ומשמח!

בעזה מוחזק גם גופו המת של אבא שלי, הסבא של ילדיי. יחד איתו מוחזקות גופות של נשים וגברים נוספים. על ממשלת ישראל מוטלת האחריות להביא את גופם להיקבר במדינת ישראל.

את 7 באוקטובר אי אפשר לתקן. יש עוד 120 חטופים שממשלת ישראל צריכה להגיע עבורם לעסקה, עסקה שתחזיר את כולם הביתה - את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה. ולכם, אנשים טובים – תודה על תמיכתכם ועל העמידה שלכם יחד איתנו בדרישה זו.

הכותבת היא בתו של ליאור רודאיף ז"ל, החטוף ברצועת עזה