די לאידיאולוגיה אטומה, תסתכלו להם בעיניים

אמפתיה. חמלה. השתתפות בצער. עם ישראל, משפחות החטופים, המשפחות השכולות, אנשי המילואים, משוועים שנבחרי הציבור שלהם יפתחו עבורם את שער הרחמים - אך מקבלים במקום זאת אידיאולוגיה אטומה ומנותקת מאנשים בשר ודם.

אמש (שני) בוועדת הכספים, כינה סמוטריץ' את הקמפיין של חלק ממשפחות החטופים "ציני". לקרובי חטופים שקראו לו באותו הדיון לקדם עסקה ענה כי זו "עלולה להביא לרצח של הרבה מאוד יהודים". הוא הציג לפחות פעמיים תרחיש בדיוני: "נניח שסינוואר ידרוש עבור כל חטוף חי 20 תושבי העוטף שהוא יוכל להרוג. זה מחיר?". עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן, זעמה והגיבה: "בוא תתחלף עם מתן".

אילנה גריצ'בסקי, ששוחררה בעסקת החטופים ושבן זוגה מתן צנגאוקר עדיין בשבי, אמרה בוועדה: "יש פה חברי כנסת שהתנגדו לעסקה ושבגללם יכולתי לא להיות פה. אם מישהו נוסף ימות, זה על הידיים שלכם. אתם רוצחים אותם. כולם יכלו להיות פה בחיים".

אמו של מתן, אנגרסט, אמרה בראיון בגלי צה"ל: "נפגשנו שלשום עם בן גביר וניסינו להבין איפה הלב שלו. בסוף הבנתי שאני מדברת עם אידיאולוגיה".

השר בן גביר נמלט גם כאשר משפחות חטופים ביקשו להיכנס לישיבת הסיעה שקיימה "עוצמה יהודית". צנגאוקר היתה צריכה לרדוף אחרי סמוטריץ' כדי להחליף איתו מילה. גם אז הוא לא הביט לה בעיניים. המפגש הזה הוא בין האידיאולוגיה הסדורה שלהם מול מבט של אם לביאה שבנה חטוף יותר מ־200 ימים במנהרות וחי על זמן שאול.

כך גם חברת הכנסת לימור סון הר־מלך, שלא התבלבלה מול שי, בת־דודתה של כרמל גת, שהתמוטטה מול עיניה בבכי. באחד התיעודים הקשים ביותר שיצאו מהכנסת בשנה האחרונה רואים את סון הר־מלך אומרת בקור מקפיא לצעירה הרועדת: "אני יודעת מה את הולכת להגיד. נו, תדברי - אני פשוט רגילה לתגובה שמגיעה". "את מחזיקה אותם כבני ערובה כדי להמשיך להילחם", השיבה שי. סון הר־מלך ניסתה להסביר את ההבדל ביניהן כנבחרת ציבור שאמורה לשמור על החלטות מושכלות מול בת משפחה נסערת, וענתה שאם הבת שלה היתה שם - גם היא היתה מבקשת הכל בכל מחיר.

כלומר, מבחינתה היא אשת ציבור עם אידיאולוגיה סדורה ושכלתנית שלא אמורה לקבל החלטה ממקום רגשי. שי לא התבלבלה וענתה: "את אמא של כרמל, את אשת ציבור, את אמא של 10 מיליון". אבל משנה אידיאולוגית סדורה אינה נרטבת גם מדמעות של משפחות מרוסקות.

עבור תרחיש היפותטי הם מוכנים להפקיר אנשים בשר ודם שימותו בוודאות אם לא יצילו אותם. מדינת ישראל החזקה שהפקירה אותם אמורה לדעת להתמודד עם איומים ביטחוניים עתידיים וחייבת לקיים את החוזה הבלתי כתוב בין המדינה לאזרחיה. בטח לאחר שבגדה בהם.

כתוב "האבל אסור בלימוד תורה". מדינת ישראל מאז 7 באוקטובר מצויה באבל לאומי, לא מפסיקה לקבור את מיטב בניה. הניחו למשנה הסדורה, לאידיאולוגיה - תקרעו את הבגדים, לכו אל בתי האבלים, גם אל אלה שלא מצביעים לכם. ובעיקר: תצילו את מי שאפשר עוד להציל.