קוראים להרעדת אמות הסיפים בעולם: היום (ראשון) ערכו בני נוער באשקלון בהשתתפות בת שבע יהלומי, שבנה איתן נחטף ושוחרר משבי חמאס ובעלה אוהד עודנו חטוף, ושורדת הנובה, מיכל אוחנה שנפצעה במסיבה. המשפט נשא את הכותרת, "האנושות נגד ארגון הטרור חמאס". פסק דינו יונח על שולחנו של מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, תוך הבהרת חובתו להכריז על החמאס כארגון טרור רצחני והטלת הסנקציות ההכרחיות ויופץ לשגרירויות בעולם. המשפט נערך במכללה האקדמית באשקלון, ביוזמת העירייה ומנהל חברה ונוער במשרד החינוך.
המשפט התקיים בראשות השופטים הבכירים פרופ' אליקים רובינשטיין, והמשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון (בדימוס), פרופ' שמעון שטרית והשופט ד"ר פנחס חליווה. נוסף לכך, העידו בו מומחים נוספים לרבות ד"ר כרמית קלר חלמיש, ראש תחום מחקר באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל, מגישת הדוח על פשעי המין של החמאס. גם מן הצד השני של המתרס, נשא דברים השייח, מוחמד שריף ראש קהילת חמדייה באסלאם, העיד על יסודות השלום וההתנגדות לאלימות, חטיפה או ואונס בדת האסלאם.
בת שבע יהלומי, שבנה איתן נחטף ושוחרר משבי חמאס ובעלה אוהד עדיין חטוף, העידה נגד ארגון הטרור וחשפה פרטים מאירועי החטיפה ב-7 באוקטובר: "רציתי להשאיר את התינוקת הקטנה על אוהד, שישב פצוע בכניסה לבית, כדי שכך היא תינצל. חשבתי שעליה יוותרו, אבל אחד המחבלים הרים אותה והחזיר לי אותה. איתן בודד מכל האחרים ושהה לבדו 16 ימים, אולץ לצפות בסרטוני הזוועות. המחשבה על כך מעוררת בי עד היום חלחלה נוראית."
על רגעי ההימלטות סיפרה יהלומי: ״כמה מטרים לפני הגדר הגיעו פתאום שני טנקים צה"ליים שדהרו במהירות בשטח. האופנוע שעליו ישבתי עם הבנות החליק ונפל, ניצלתי את ההמולה ורצתי עם שתי הבנות, מנסה לנופף בחוזקה לטנקים שלא הבחינו בנו". על רגעי המירוץ הקריטיים היא ציינה: "רצתי יחפה לבושה בפיג'מות, והקטנות על הידיים כל הזמן. באיזשהו שלב התעייפנו נשכבנו על האדמה והעמדנו פני מתות. גם התינוקת בת השנתיים שכבה איתנו שם - היא הבינה שקורה משהו מאוד מאוד שונה. למרות שהיינו מרוחקות מהכביש הגיעו אלינו שני מחבלים ודרשו שנבוא אתם לעזה בטענה שבניר עוז הכול שרוף. ראיתי שהם לא חמושים אז אמרתי 'לא' ופשוט לקחתי את הבנות והתקדמנו לחלקו הצפוני של הקיבוץ, שם נתקלנו באוטובוס שהוריד חיילים להילחם, אשר חילץ אותנו צפונה".
מיכל אוחנה שנפצעה במסיבת הנובה ותיעדה את מסע הימלטותה העידה במשפט הדמה: "קבוצה של מחבלים ירו על הרכב שהייתי בו ורק אז הבנתי שזו חדירת מחבלים. בשעה שמונה כבר שמענו יריות ממש קרובות, והתחלנו לראות אנשים רצים. עלינו לרכב והתחלנו לנסוע, נסענו בערך שתי דקות ומולנו הופיע טנדר של מחבלים שריסס את הרכב שלנו. יצאנו ממנו והתחלנו לרוץ בחזרה לשטח המסיבה, בריצה אני כבר מתחילה לראות שריפות בכל מקום עשן שחור צרחות של אנשים וכאוס אחד ענק".
במהלך מרוץ חייה היא מתארת את הפציעה מהמחבלים: "קיבלתי כדור ברגל ורסיסים של RPG עפו לי לכל הגוף, ורימון הלם שהושלך לעבר הטנק שהתחבאתי בו ובעקבות כך נפגעה לי השמיעה. שכבתי שם פצועה מתחננת לכל החברים שלי והמשפחה שמישהו יגיע להציל אותי, עד שנגמרה לי הסוללה ומה שנותר לי זה להתפלל. כשהתחיל כל הבאלגן המשכתי לצלם כאינסטינקט וברגע שהבנתי שיש חדירת מחבלים, הבנתי שיכול להיות שאני לא אצא מפה והטלפון הפך להיות העיניים שלי שמרתי עליו ותיעדתי הכול כדי שגם אם אמות מישהו ימצא את הטלפון שלי ויראה מה קרה לי, מה קרה לנו. ראיתי זוועות שלא חשבתי שאראה בחיים. אנשים ורכבים שרופים, פגעו בחברים שלי. עד היום לא החלמתי באופן מלא, וההתמודדות היא בעיקר עם סיוטים בלילות, עם התקפי חרדה, עם טריגרים כי בכל זאת אנחנו עדיין במלחמה ועדיין יש חטופים".
מדובר בפרוייקט חינוכי שנערך לראשונה ומהווה את פרויקט הדגל של הפורום למצויינות חברתית אשר יזם והוביל עו"ד ד"ר אבי עומר
