"אני ואבא שלי עבדנו כמו משוגעים": המפונה שהקים עסק מאפס במרכז המדינה

עדן בלילתי גדל במספרה של הוריו ביישוב שלומי ולמד את המקצוע מהם • לאחר שפונו מרצונם, החליט עדן לפתוח עסק משלו - ללא כל סיוע מהמדינה ועוד במרכז העיר היוקרתית שבשרון

עדן ואביו קרעו את עצמם מהבוקר עד הלילה כדי לבנות את המספרה

"גדלתי במספרה של ההורים שלי": עדן בלילתי עוד הספיק לחגוג ב-6 באוקטובר את יום הולדתו במספרה שבה עבד "הבאתי נגן עוד, הבאנו בירות והייתה חגיגה". הוא קם כמו רוב המדינה ב-7 באוקטובר ולא האמין למראות. "מיד ידעתי שהדבר הזה יגיע מהר מאוד לצפון ובדקתי מבחינה סטטיסטית, היכן לא פגעו טילים בשנים האחרונות וגיליתי שנתניה היא עיר יחסית בטוחה", מספר עדן. "אחי הקטן וגיסי מיד התגייסו, והיה לי פחד שלא אראה אותם יותר".

מסיבת יום ההולדת של עדן יום לפני הטבח

"ארזתי את כל הבית בשלומי ויחד עם הורי ואחותי (ועם התינוק שלה בן החודש וחצי) הגענו לדירת AIRBNB בנתניה שעלתה לנו 6,000 שקל בשבוע", מספר עדן. "חיפשתי את עצמי והלכתי לעבוד אצל ספרים בתל אביב, סיפרתי חיילים באשקלון בזמן אזעקות של טילים, אבל הבנתי שעלי לעשות משהו גדול יותר".

"לקחתי הלוואה עוד לפני שקיבלתי מענק הפסדים"

המצב המייאש וחוסר היכולת לעמוד בהוצאות הביאו את עדן להחלטה שעליו לפתוח עסק משלו. "הבירוקרטיה עצמה זו מלחמה לא פשוטה. לבסוף לקחתי הלוואת מפונים עוד לפני שבכלל קיבלתי מענק מהמדינה על ההפסדים של העסק שלי בשלומי", מספר עדן

עדן קיבל טיפ מיועצו העסקי ניר דובדבני שלחש לו שברמת השרון אין בכלל מספרות גברים. "לקחתי את ההורים שלי והלכנו לאורך הרחובות סוקולוב ואוסישקין ברמת השרון. גיליתי שיש רק מספרות נשים ושהמחירים שם כפולים מבשלומי", מוסיף. עדן ואביו השכירו חנות ובמשך חודשיים נעלו עצמם מ07:00 בבוקר ועד חצות. "עבדנו כמו משוגעים, עשינו הכל לבד – אינסטלציה, ריצוף, חשמל ותאורה. הבאתי נגר מפונה משלומי שעזר לנו קצת".

לבסוף, קמה לה מספרת הגברים של עדן המפונה משלומי, ברמת השרון "אנשים יודעים שאני מפונה ובאים להסתפר. מפרגנים לי כאן מאוד, אפילו מגיעים מפונים מיישובים אחרים כדי לתמוך במספרה שלי". אפילו אחיו הקטן שחזר ממילואים התחיל לעבוד יחד איתו "לימדתי אותו לספר ועכשיו יש לו לקוחות משלו".

עדן ואחיו "לימדתי אותו לספר ועכשיו יש לקוחות משלו". ללא קרדיט,

אתה לא מתגעגע לשלומי?

"מתגעגע לגמרי, אני מת לחזור לשלומי, אבל אני לא רואה את זה קורה בקרוב", אומר עדן "זו שגרת חיים מפחידה. בלתי אפשרי לחיות תחת איום הטילים. אם לא תהיה מלחמה בצפון, יקרה לנו גם מה שקרה ליישובי הדרום ב7.10".

מה אומרים המפונים משלומי?

"הם מפרגנים לי אבל הם גם מיואשים בבתי המלון. מביאים לך חדר בלי מטבח, וגם האוכל לא כלכך טעים ופשוט צריך להסתדר. יש אנשים שמחפשים את עצמם ומחליטים לחפש עבודה. יש כאלה שנמצאים בחוסר אונים, כמו מבוגרים למשל שרוב הזמן בבתי המלון, או בחדר או בלובי. יש מריבות ודברים לא נעימים. זה סיר לחץ שמבעבע".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר