כולם כבר מבינים: מי שמפקיר את החטופים בשבי - יישאר לבד

כמעט מאה מנציגי משפחות החטופים צעדו בצעדת התמיכה בישראל - ואם לדייק היתה זו צעדת תמיכה באזרחי ישראל, וכולה התכנסה לכדי אמירה אחת: קבלו את העסקה, החזירו אותם הביתה.

לא היה מקום להתבלבל. הצעדה כולה עסקה בחטופים מתחילתה ועד סופה. מאות אלפי אנשים צעקו בקול אחד: bring them home now - סלוגן שבישראל הפך לפוליטי, אך בעולם החיצוני עדיין נתפס כדבר הכי מוסרי לעשות.

כיצד קרה הדבר? מדוע בישראל "להחזיר אותם הביתה עכשיו" הפך לסלוגן פוליטי של בגין/קפלן, שנאמר על ידי עוכרי ישראל האנרכיסטים, אך פה בניו יורק זוהי בקשה לגיטימית מאין כמותה?

לפחות משפחות החטופים נצמדות לאמת שלהן, כבר כמעט שמונה חודשים באותה הדרישה. לעומת זאת, נבחרי הציבור שהגיעו לצעדה בניו יורק צעדו על רקע הצעקות של "עסקה עכשיו" - עסקה שהם מסרבים לה בכל תוקף. הם לא באו לתמוך במשפחות, הם באו להלבין את עשייתם הנבזית והקלוקלת על גב המשפחות.

כמו בריונים הם חדרו לצעדה היכן שלא הורשו, הכל בשביל תמונה וסלפי עם ראש עיריית ניו יורק. כמו עלוקות הם כפו עצמם על הגרנד מרשל, על כל מי שרק אפשר. כלפי חוץ - שלל תמונות ולייקים. אבל האמת היא שבמציאות שלא רואים בסטורי, הם התחמקו והתחבאו כמו אחרוני הגנבים.

גם במלון היה להם קשה לענות על שאלות המשפחות. היה להם קשה להגיד שהם בעד עסקה. היה להם קשה להסתכל לנו בעיניים, במיוחד עם קבלת הבשורה המרה על עוד ארבע גופות של חטופים שהיו חיים בשבי. אז הם התחמקו. מימין ומשמאל, אופוזיציה וקואליציה, הם התגנבו לחדרם, ישבו לאכול לבד בחדר האוכל והלכו לקניות בגפם. רק הם נגד כל העולם.

העולם מתפכח, וכולם כבר מבינים: עסקה עכשיו, ולא - יהיה מאוחר מדי. מי שבוחרים להקריב את נשות ישראל בשבי להיאנס בידי טרוריסטים, וחלילה לגדל ברחמן את זרע עמלק, גורלם להישאר לבד. מי שמפקירים את החטופים בשבי, מי שמסרבים לקדם את ערכי הסולידריות החברתית, המוסר ופדיון השבויים - נשארים לבד. מי שמוכנים להשאיר את אחינו ואחיותינו למות - יישארו לבד.

סביר שיאבדו תמיכה אט־אט, ייפלו במנדטים, ייעלמו מהמפה הפוליטית ולא ישובו עוד. עכשיו, כשהעולם נחלץ לעזרתנו, לא נותר להם אלא להפחיד אותנו. שלא נאמין שעסקה יכולה לקרות. שאין ערבויות בינלאומיות, שהכל תרמית אחת גדולה ושאנחנו לבד. אל תיפלו לזה! בעיניי ראיתי שאנחנו לא לבד. הם לבד. יחידים, מתחבאים במחשכים. הם, ההנהגה הכושלת.

אנחנו ביחד. הגשרים הם עבורנו לצעוד בהם, ואנחנו לא ניתן להם למוטט אותם תחתינו. זה אולי הסוף של חברי הכנסת הכושלים ביותר בהיסטוריה, אבל זה לא הסוף של החטופים. לא ניתן לזה לקרות. העיקר לא לפחד כלל.

ליאת אריאל היא בת דודתו של שלומי זיו, החטוף בעזה.