מי ששורף את הארץ - מוכיח שאינו ראוי לה

סימנים רבים מעידים על כך שגל השריפות ברחבי הארץ הוא לפחות בחלקו עוד מוטציה של הטרור הפלשתיני • מי שאוהב את האדמה ואת נוף מולדתו, לא מעלה אותם בלהבות והופך אותם לשלדים מפוחמים • אל תתרשמו מהכבאיות שהפלשתינים אולי יציעו לנו • זריקות הרעל ומדורות השנאה שאותה הרש"פ מדליקה בלב תלמידיה, בספרי הלימוד ובטלוויזיה הרשמית שלה, עוצמתיות הרבה יותר

לוחמי האש מנסים לכבות את השריפות בקרן נפתלי וביער ביריה // כב"ה צפון

אחרי הטבח בעוטף, המדינה שלנו נשרפת, פיזית, והלב שלנו נשרף איתה. זה חיזבאללה מצפון, והחידלון וחוסר האונים של הממשלה, אבל לא רק: אלה גם הפלשתינים שבתוכנו, מבפנים, ביו"ש, שמעלים בימים אלה את נופי המולדת שלנו בלהבות. מי ששורף את הארץ לא אוהב אותה ולא ראוי לה. העצים והירוק והנופים שעולים עתה באש אינם ארצו ואינם נופי ארץ אהבתו, אלא נופי ארץ שנאתו.

סימנים רבים מעידים על כך שגל השריפות ברחבי הארץ - כמו גלים קודמים ב־2021, ב־2019 וב־2016 - הוא לפחות בחלקו עוד מוטציה של הטרור הפלשתיני. יש פלשתינים שהאש שמכלה עכשיו יערות ושדות וברושים ואורנים ועצי זית;, והופכת אותם עתה לשכבת אפר לבנבנה - מרחיבה את ליבם. רבים מהם עולצים מול הלהבות, שמבעירות עתה את "אדמתם השדודה" והופכות אותה לשדה פיח שחור.

השריפות בקרית שמונה, צילום: ללא

יש פלשתינים שרוח עוועים של טירוף השתלטה עליהם, ומראה גזעים וירוק שהופכים לשלדים מפוחמים מסב להם סיפוק וקורת רוח. הכרתי פעם כמה מהם. הם התקשו להסתיר את שמחתם, פירומנים סמויים. מעת לעת הם השאירו עקבות ברשתות. במקום שבו ליבם של רבים נחמץ ונשרף מול מראות של גחלים וחורבן ובתים שרופים ותושבים שנסים על נפשם - ליבם שלהם הלם בהתרגשות ובשמחה. אלה הם אנשי "גם לי גם לך לא תהיה", כמו האם המתחזה במשפט שלמה שהיתה מוכנה לגזור את התינוק, וכך לימדה את המלך שלמה שהתינוק אינו שלה. גם הם מתחזים.

מי ששורף את נופי הארץ מוכיח שהוא לא האם האמיתית שלה. כך נהגו אלה שהטילו לפני שנים אחדות תלתליות למעיינות ביו"ש, כדי לפצוע בהן מתרחצים יהודים. כך בדיוק, בשיטת "גם לי גם לך לא תהיה", נהגו חלק מערביי ישראל לפני כשלוש שנים, בשומר החומות, כשסירבו בתוקף לגנות את הירי של חמאס לאזור לוד, שבו נהרגו חליל עווד בן ה־52 ובתו נאדין בת ה־16. כך נהגו סטודנטים ערבים ממכללת דוד ילין בירושלים, שסירבו לגנות את רצח חבריהם, סטודנטים מכפרי המשולש, בפיצוץ אוטובוס בירושלים לפני שנים רבות.

סטודנטים מניפים את דגל הרשות הפלשתינית באוניברסיטת תל אביב, צילום: גדעון מרקוביץ'

ייתכן שכמו בעבר, הרש"פ תציע לנו כבאיות כדי להילחם באש ששורפת ופוצעת את הארץ. אל תתרשמו מכך יתר על המידה. זריקות הרעל ומדורות השנאה שאותה הרש"פ מדליקה בלב תלמידיה, בספרי הלימוד ובטלוויזיה הרשמית שלה, עוצמתיות הרבה יותר.

מי שאוהב את אדמת הארץ ואת נוף מולדתו, אם מדובר ביהודים ואם מדובר בערבים, לא שורף אותם. "דמי עצים שרופים צועקים לשמיים" כתבה המשוררת עדה פינקרפלד-עמיר, על היערות והכרמים והפרדסים שהערבים שרפו כבר במאורעות תרפ"ט: "באגרופים, קטועי האצבעות / כל אוד משחיר שואג על עוולו / הוי, מה עוללתן, ידיים מעוולות, / ידיים חירשות ועיוורות". לפעמים אין צורך בטיעונים בדבר זכותנו על הארץ. מי ששורף אותה מעיד על עצמו ועל טיב הקשר שלו עימה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר