דוד לוי, האיש שמעולם לא התייאש מהמאבק

דוד לוי היה הסנונית הראשונה של המהפך הפוליטי. מפלגת המערך דאז לא היתה מעוניינת בו בתחילת הדרך, משום שאנשיה האמינו שאי אפשר לנצח אותם ולכן הם לא זקוקים לאנשים שבאים ממגזרים חדשים. לכן הוא הצטרף לליכוד והיה ממנהיגי המהפך הפוליטי של 1977.

לוי היה שר השיכון אצל בגין והיה השר המזרחי הראשון שמונה לתפקיד ביצועי משמעותי - ולא לתפקיד שר הדואר או שר המשטרה, כפי שהיה נהוג עד אז בכל ממשלות המערך.

כשר השיכון בממשלת בגין הוא הרים את מפעל שיקום השכונות, ששינה לחלוטין את פני החברה בערי הפיתוח ובשכונות המצוקה. מניסיונו האישי הוא ידע כמה זה חשוב לעם ולמדינה לגרום לכך שהציבור בשכונות המצוקה יוכל להרים ראש.

הוא היה שר חוץ מוצלח ביותר והביא כבוד לישראל בכל הופעותיו בעולם, חרף העובדה שלא דיבר אנגלית, כפי שהדגישו שוב ושוב יריביו הפוליטיים. לדעתי הוא קרא את המפה הפוליטית העולמית טוב יותר מכל השרים דוברי האנגלית שהיו לפניו. הוא דיבר תמיד בשפה גבוהה ומהוקצעת, וחידד את דבריו כך שכל שומעיו הבינו היטב את דבריו.

איש מתון פוליטית

לוי היה איש מתון פוליטית, והיה השר היחיד מהליכוד בממשלת האחדות שהצביע בעד היציאה מלבנון. הוא לא חשש להתמודד על תפקיד ראש התנועה מול יצחק שמיר, וגם כאשר לא נבחר לא הרים ידיים. היה לו מחנה גדול וחזק בליכוד שהלך אחריו באש ובמים, והוא ניהל מאבקים בתוך המפלגה במשך שנים רבות. גם כאשר פרש ממנה.

הוא תרם רבות כשר השיכון לפתרונות דיור למאות אלפי משפחות, והבין את החשיבות הגדולה בכך שלכל משפחה יהיה מקום מגורים קבוע כבסיס לחייה.

הוא היה לוחם חברתי מובהק ברמה גבוהה ביותר למען עיירות הפיתוח והפריפריה במשך עשרות שנים - בכנסת, בהסתדרות ובממשלה. אין פלא שבכל תפקיד שבו כיהן הוא הקפיד לנסוע יום־יום מירושלים לבית שאן, העיר שבה הוא גר מאז הגיע אליה כעולה חדש.

אני סבור שהוא אהב מאוד את העבודה הפוליטית, כי דרכה הוא יכול היה לתקן עוולות חברתיות רבות ולשפר את החיים של תושבי מדינה רבים, שסבלו מהזנחה מתמשכת.

ההצלחה הגדולה ביותר שלו היתה שאת כל הישגיו הוא הצליח להשיג חרף האווירה שהייתה קיימת בישראל של אותן שנים, שבה יוצאי עדות המזרח כלל לא נחשבו כשירים לכהן בתפקידים ממלכתיים רמים ומשפיעים. דוד לוי מעולם לא התייאש מהמאבק ודבק בדעתו גם כשהיה במיעוט. הוא היה מנהיג בכל מובן. יהי זכרו ברוך.