לאחר שגופתו חולצה משבי חמאס: חנן יבלונקה הובא למנוחות

חנן יבלונקה, אשר גופתו חולצה משבי חמאס ביום שישי האחרון, הובא היום (ראשון) למנוחות. מסע הלוויה יצא מביתו בתל אביב והצועדים הרבים ליוו אותו לבית העלמין בקריית שאול. חנן, אב לשני ילדים ותושב תל אביב, השתתף במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר, ובתחילת ינואר הוכרז רשמית כחטוף אחרי 90 יום של אי ודאות. גופתו חולצה יחד עם גופותיהם של אוריון הרננדס ראדו ומישל ניסנבאום במבצע מורכב של צה"ל ושב"כ ביום שישי האחרון.

למעלה מאלף אנשים השתתפו במסע הלוויה וביניהם בני משפחה, חברים, משפחות חטופים וחובבי ספורט אשר הגיעו לבית הוריו של חנן יבלונקה ז״ל. גם שר החינוך יואב קיש וחברי הכנסת בועז ביסמוט, מרב מיכאלי וגלעד קריב נמנו על המלווים. ליאור נרקיס, אחד הזמרים האהובים על חנן, שר במהלך הלוויה. מסע הלוויה יצא לעבר בית העלמין האזרחי קריית שאול. המלווים הרבים צעדו שבידיהם דגלי ישראל, דגלים צהובים ותמונות של החטופים. מסע הלוויה החל במחיאות כפיים והראשונים שצועדים הם בני משפחתו.

אחותו אביבית אמרה בבכי: "נלווה אותו בחיוך כפי שהוא אהב והיה רוצה". לבקשת המשפחה, מסע הלוויה נערך בסימן התמיכה בשחרור החטופים, והמגיעים התבקשו להגיע בחולצות המטה. האופנועים של המשטרה שבראש התהלוכה ליוו את המסע עם סירנות, "חנן מאוד אהב את זה", אמר לשוטרים אביו ראובן יבלונקה.

אמו של חנן ורד: "למראה הקהל הזה חנן ידע שהרבה מאוד אהבו אותך. חנן, איך הגענו למעמד הזה? איך ניפרד מימך? מה לא הייתי נותנת כדי לחבק ולנשק אותך. הבית שלנו היה העוגן והביטחון שלך. גם כשהתחתנת בגיל 28 החלטת לגור לידינו. יש לך שני נכדים מדהימים ותמיד נדאג להם. אין יום שלא התפללתי שתשוב וסליחה שלא הצלחתי. זה לא הסוף שרציתי אבל לפחות אני יודעת שאתה פה, חזרת אלינו הביתה למדינה שלנו. היום אתה לא רק הבן שלנו הפכת להיות הבן של המדינה. רוצה להודות לחיילי צה"ל שהביאו אותך במבצע מסוכן. אנחנו נמשיך לתמוך במשפחות החטופים. מדינת ישראל עומדת במצב קשה, אני רוצה להגיד לחמאס שאתם לא תנצחו אותנו אף פעם ואני רוצה להגיד לעם: תהיו מאוחדים". 

האחות אורית: "אתה החצי השני שלי. אני לא מאמינה שהרגע הזה הגיע, שאני עומדת פה עכשיו, וצריכה להיפרד ממך. כמה ניסיתי לאחז בתקווה שהסוף יהיה אחרת. מה לא עברנו יחד? חיים שלמים של חוויות מטורפות, הרבה רגעים טובים וקשים. חלקנו יחד את מסע החיים, שיתפתי אותך בכל הסודות שלי, וקמת לי, שאלתי, שאתה לוקח אותם איתך עכשיו? לפחות אתה תהיה פה קרוב אליי, ואוכל לבוא ולהמשיך לחלוק איתך את חיי. איך היינו מדברים עם העיניים? רק מהמבטים היינו יודעים מה עובר אחד על השנייה. כולם אומרים שאנחנו כל כך דומים, לא רק באופי, גם במראה, ממש כמו אחים תאומים. מי יבין אותי כמוך? מי ימלא את החלל שנותר? תמיד היית שם בשבילי כשרק הייתי צריכה, ורק היית יודע כמה אני זקוקה לך עכשיו".

עוד הוסיפה האחות: "כמה אני זקוקה לחיבוק המוכר והחם, ולמילים שלך שתמיד החזירו אותי לקרקע. אבל בתוך תוכי, אני יודעת שאתה משך להיות שם בשבילי גם מלמעלה. כשנפלת, נפלתי איתך. כששמחת, שמחתי איתך. היינו החברים הכי טובים. הרגשתי אותך, נשמתי אותך, ואמשיך לנשום אותך דרך הילדים שלך. אני מבטיחה לך שאני אלווה אותם כל החיים כאילו היו ילדיי. זכיתי, זכיתי בך. לא רק אני, זכו בך כל כך הרבה אנשים עם מעגלים שונות בחייך. תמיד היית אהוב על כולם, מצחיק את כולם, עוזר לכולם. והנה תראה עכשיו כמה אנשים נמצאים פה, מלווים אותך בדרכך האחרונה. אוהבת אותך". 

הדודה שרה: "אני מחבקת אותך חיבוק ענק ללא ידיים עד סוף הזמן ואם הייתי יודעת שאתה יכול לשמוע אותי הייתי מספרת לך עכשיו את סיפור הילדים בגדי המלך החדשים כי ב-7 באוקטובר לצערי המדינה שלנו שינתה פניה ואני בטוחה שאתה היית הילד בסיפור שאומר לי 'המלך הוא עירום'. חנן, עומדים כאן המון אנשים שבאו לכבודך. אנחנו רואים את כל עם ישראל שהוכיח כי הוא ראוי לכינוי 'עם סגולה'. יש לנו עם נפלא ואני אומרת לכולכם תודה בשמו. ולמשפחות החטופים - אנחנו נעשה הכל, הכל, הכל עד שיחזרו כולם הביתה ולכל משפחות הנרצחים נעשה הכל ושמותם לא יהיה לשווא". 

האחיין אמור: "שמונה חודשים שהגעגוע לא פוסק, שמונה חודשים שאני לא מפסיק להזכיר את השם שלך. בזכותך הכרתי מלא אנשים שיישארו חלק חשוב בחיי. רציתי להגיד לך תודה על הכל, תודה שתמיד ידעת איך לשחק איתי, תודה שתמיד עזרת לי בכל דבר שהייתי צריך, תודה שהיית חלק מהחיים שלי, אתה הדוד הכי טוב שיכולתי לבקש. אני ממש מצטער שלא הספקתי להגיד לך ביי, סליחה שאתה לא תוכל לבוא לבר מצווה שלי. אני מקווה שגם ברגעים האחרונים שלך לא סבלת. אל תדאג, אני תמיד אזכור והזכיר את השם שלך ותמיד יהיה לך מקום מיוחד אצלי בלב. אני מקווה שיום אחד נתראה למעלה. תודה".

מנכ"ל מטה משפחות החטופים יוסי מועדי: "משפחות יקרות, משפחת יבלונקה היקרה, אנחנו רוצים להגיד תודה תודה שאתם ממשיכים להיות איתנו גם בשעה הזאת ולהזכיר לכל העם הזה שלא תהיה תקומה למדינה שלנו בלי החזרת כל החטופים החיים לשיקום והנרצחים לקבורה. זכינו להכיר משפחה מדהימה שתמשיך ללוות אותנו ותודה שאתם כאן איתם".

חברו יוגב: "אני כאן בשם כל החברים, והיו לך לא מעט. כמה שזה לא אמיתי, כואב, האמת שורפת בנשמה. אנחנו מכירים 30 שנים, חברים, שותפים, טיולים בארץ והעולם, חוויות אינסופיות. ימים מלא לילות לבנים שלי ושלך, הרבה מהם בקיוסק שלי ושלך, שהפך למקום מפגש של כולם. כל החיים שלנו מלא בחוויות ראשונות, כל חלום. 30 שנה יש לנו איתך אלפי זיכרונות, אלפי רגעים. אי אפשר להאמין שעכשיו צריך לדבר עליהם ועליך. אני לא מצליח לקבל , אף אחד לא מצליח לקבל. היית זן נדיר, אחד בדור. אנחנו ישבנו וחשבנו וניסינו להריץ את החיים לאחור. תמיד היית טוב לב, תמיד מנומס, ביישן בהתחלה קצת מי שלא מכיר אותך. תמיד היית עוזר לכולם, תמיד היית אהוב על כולם".

"אני יכול להישבע שאף פעם לא רצית להזיק לבן אדם. ההפך הוא הנכון. צנוע, שקט, אבל תמיד אוהב את הצחוקים, אוהב את השמחה. הלכת למקום שאתה כל כך אוהב, לרקוד ולשמוח, ולא חזרת ממנו. לא יכול להיות. אתה אוהב את החיים, אהבת את החיים. איך היית תמיד אומר לנו? אתה חי את החלום. תראה כמה אנשים באו. תראה כמה אנשים אוהבים אותך. הגיע לך עוד ככה כבוד אחרון. תהיה בטוח, אי אפשר לשכוח. אי אפשר לשכוח אותך, זה מבטיחים לך". 

האחות הבכורה, אביבית: "חנן, אהוב שלי, אח קטן שלי קראתי לך בכל מקום, אחי הקטן, אחי הקטן, בוא הביתה. לא כך קיוותי לסיים את המסע הזה המסע הזה היה ארוך, הוא עוד ימשיך, הוא לא מסתיים. חנן אמר לי בחלום - תמשיכי אחותי ואנחנו נמשיך חנן, שמרתי עליך כשהיית קטן, ולא שמרתי עליך בסוף. ביום חמישי, זה כל כך הזוי, הייתי בתערוכה במטה, תערוכת תמונות. הלכתי בין כל התמונות, נעמדתי מול צילום, ואתם תצחקו, צילום של חציל עטוף והתחלתי לבכות, והאומנית שעמדה עליה הציגה את עצמה היא שאלה אותי מה קרה, אמרתי לה, זה אח שלי, ואותו אני רוצה לעטוף. לא דמיינתי שבשישי בבוקר ככה זה ייגמר רציתי לעטוף אותך, ותראה במה עטפתי אותך תזכרו, באמת, לאח שלי היה חיוך, ולי יש את החיוך שלי הוא אדם שלי, ועם כל הצער והכל הכאב, אני אמשיך לחייך אני אמשיך לחייך אליכם, משפחות החטופים, אתם האהבה כל כך גדולה שלי כל אחד ואחד מכם, לא עוזבת אתכם". 

אביו של חנן יבלונקה קיבל את הבשורה המרה דרך שמועות מהטלגרם: "קמתי בבוקר וקיבלתי 300 הודעות מחברים, כולם שאלו אותי 'זה נכון? זה נכון?', התקשרתי לבת שלי, היא אמרה לי שהיא לא רצתה להגיד לי, אבל ששולחים הודעות בטלגרם שחנן נרצח. רק בשמונה וחצי הגיעו מהצבא לבשר לי".

בדצמבר האחרון יבלונקה אמור היה לחגוג יום הולדת 42. התיעוד האחרון שלו היה במצלמות האבטחה ברעים כשהוא צועד בחניית הרכבים. הכדורגלן לשעבר, ליאור אסולין ז"ל, חברו הטוב, היה איתו ברכב, ונרצח.