אשת ציבור ללא פוזות וחרוצה כנמלה: פרידה משותפה לדרך

יעל דיין הייתה אדם בלתי-נלאה. מצד אחד, תמיד בצל האב, משה דיין, מעריצה, שותפה, חברה בכירה במפלגת תלם שהקים ב-1981. גם את אומץ לבה ירשה ממנו. מצד שני, היא הייתה אנטיתזה לציניות שלו, ל"אל תירא עבדי יעקב", ובניגוד לו, היא לא המתינה לטלפון מחוסיין, אלא יזמה מפגשים, יזמה שיחות, וגילתה אמפתיה אמיתית לזולת.

אמפתיה היה שמה השני. היא לא יכלה לעבור לסדר היום על סבלו של מישהו. החלשים, המקופחים, הנפגעים שאין להם קול - כולם היו עיקר מעייניה. כשנבחרה לכנסת ב-1992, הצטרפה אלינו, והשלימה את "השמיניה" במפלגה העבודה: סוציאל-דמוקרטים, מאמינים בשלום עם שכנינו, ובעיקר עם העם הפלשתיני, מלאי ביקורת על ההסתדרות הכללית  שהסתיידו עורקיה והפכה מסורבלת ללא-נשוא, ומאמינים בשוויון ערך האדם באשר הוא.

כקבוצה מגובשת ובעלת מכנה משותף אידאולוגי, הפכנו, עד מהרה, לגורם הרעיוני המשמעותי ביותר ב"עבודה", והצלחנו להביא לשינויים משמעותיים הן במישור המדיני והן בזה ההסתדרותי.

עמדה בראש המתעקשים

כשיעל עמדה בראש הוועדה למעמד האישה, לא היססתי להצטרף אליה, וראיתי כיצד השקיעה את כל כולה בחקיקה החוק למניעת הטרדה מינית. זה לא היה סתם שינוי חוק משמים, זה היה שינוי נורמטיבי מהפכני בחיינו. רבים לא חשבו שיש צורך בחוק כזה. היו כאלה שבאו אלינו באמירה שגם הם בעד זכויות לנשים, אבל החוק יגרום לפגיעה ביחסים בין המינים שלא לצורך. אנו התעקשנו והיא עמדה בראש המתעקשים, עד שהחוק עבר, חמש שנים אחר כך.

כשעזבתי את מפלגת העבודה, בעת שרוחות רעות של בחירות מוקדמות מפוקפקות חדרו אליה, ועברתי למרצ, עברה יעל יחד אתי. אמרתי לה שקשה לי להאמין שהצעירה הזוהרת של שנות ה-60 - זו שצילומה עם אביה, שניהם במדים, היא סגן והוא רב-אלוף, הפך לסמל הישראליות המעבירה את ערכי הגבורה מדור לדור, האישה הצעירה שמתרועעת עם שועי עולם, מפרסמת רבי מכר, ומותירה אחריה שובל מעריצות ומעריצות בכל אשר תלך - היא שותפתי הפוליטית. היא הביטה בי ואמרה בחיוך: "אתה בוודאי מדבר על איזו גברת אחרת".

אבל אני דיברתי על אותה יעל, המיוחדת כל כך, הנחושה בדעתה, המגיעה למקומות שאחרים מדירים את רגליהם מהם, אם מתוך חשש ואם תוך עצלות. יעל, אשת המשפחה, הסועדת את אחיה, המלווה את אמה, אשת-ציבור ללא פוזות, חרוצה כנמלה, שיודעת כי אפשר להגיע למטרה אם לא מוותרים עליה - והיא לא ויתרה עד יומה האחרון.