טקס הדלקת המשואות ופתיחת חגיגות יום העצמאות ה-76 למדינת ישראל שודר הערב (שני) לאחר שצולם מראש ברחבת הר הרצל בירושלים, והתנהל במתכונת שונה מאשר בשנים הקודמות. ראש הממשלה נתניהו הבטיח להמשיך עד לחיסול חמאס ויו"ר הכנסת אוחנה דיבר בעיקר על אחדות העם. במספר שיא של משיאי משואות, בלטו החיילת אורי מגידיש שחולצה מהשבי בעזה, ואיריס חיים שבנה נחטף ונורה בשוגג מאש צה"ל, שבכתה בעת הדלקת המשואה.
בפתיחת הטקס המסורתי, ראש הממשלה בנימין נתניהו נאם בקטע וידיאו: "במלחמת העצמאות עמדנו לבד, 5 מדינות ערב פלשו לשטחנו לאחר שהכרזנו על מדינה. רוח הדורות וכוח החיים של עם שלא רוצה למות, עמדו לנו - כפי שאמר דוד המלך בתהילים "לא אמות כי אחיה". היום אנחנו חזקים לאין שיעור, אך הרצון להשמידנו עדיין קיים. ראינו את זה ב-7 באוקטובר. אחינו ואחיותנו עדיין מוחזקים בשבי חמאס, ונחזיר את כולם הביתה כאחד. משפחות הנופלים מתייסרות, ופצועינו מתמודדים באצילות נפש עם פציעות הקרב. כשאני פוגש רבים מהם ורבים ממשפחות הנופלים, הם אומרים לנו שגיבורינו לא נפלו לשווא, ותמשיכו עד הסוף לחיסול חמאס. וכך נעשה".
נתניהו בברכה מוקלטת בטקס המשואות: "נחזיר את כולם ונמשיך עד הסוף" // קרדיט: המערך לטקסים ולאירועים ממלכתיים
"עצמאות היא להגן על המדינה בכוחות עצמנו, וזאת נעשה יחד. כמו שחיילנו נלחמים בכל זירה יחד. ברגע האמת מדינה שלמה התגייסה, איזה דור מופלא יש לנו. המשואות יאירו את מדינתנו ויכתבו באותיות אש את אחדותינו. לתפארת מדינת ישראל!".
"רבים הוכיחו את אהבתם למדינה"
יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, נאם על במת הטקסט בהר הרצל: "עם רדת החשיכה, מגיע אל סיומו יום הזיכרון של השנה שבתוכה היום הארוך ביותר שידעה מדינת ישראל. לא רק בשל המספרים העצומים של הנופלים, הנרצחים, הפצועים והחטופים, אלא גם בשל הזוועות המתועדות, וחוסר האונים, שנמשכו זמן רב מאוד, רב מדי, וכל זאת – דווקא כשיש לנו מדינה. כאב המשפחות השכולות על החיים שנגדעו באיבם, והגעגוע, מפלחים את לב האומה כולה. אנו, חבים לכן וליקיריכן את חיינו. מדינת ישראל, חייבת לכן את עצמאותה".
עוד אמר: "הערב אני פונה אליכם מהר הרצל – כשאין מולי קהל. בפעם האחרונה שקרה כדבר הזה מגפה איימה עלינו. גם הפעם מגפה מאיימת עלינו – מגפת המריבה, הקיטוב והקנאות. היה לנו קשה גם לפני שבעה באוקטובר. אחים נגד אחים. ייחסנו כוונות זדון אלה לאלה. אך נדמה שאז, עם פרוץ המלחמה, הצלחנו להתאחד ולדכא את הנגיף. עם ישראל התייצב במלוא הדרו, התעלה לגודל השעה – הניח למחלוקות – התאחד ונלחם. מילואימניקים ואזרחים, מתנדבות ומתנדבים. כתף לצד כתף. ישראלים מכל המקומות ומכל הסוגים. חזרנו אלה לאלה.
אולם עוד לא השלמנו את המסע. אויבינו קיוו ועודם מקווים שהמריבה תחריף, עד שתהווה עבורם שעת כושר להתאחד ולהכות בנו בכל העוצמה ובכל הגזרות. אם לא נבלום את המגפה – זה עלול, חלילה, לקרות. כך קרה עם ביתנו השני. והמחיר – אלפיים שנות גלות, רדיפה, פרעות – שואה. זו לא גזירת גורל. אפשר גם אפשר שבספר דברי הימים של העם היהודי נכתוב – יחד – פרק חדש, פרק האחדות. אמת, קל לומר – קשה יותר לעשות. אך קשה – כלומר אפשרי. זה בידנו".
אוחנה הוסיף: "כדי להיות ראויים לשומרים - נצטרך להיות עם ישראל. יחד, אלה למען אלה. נצטרך פחות לצעוק ויותר להקשיב, גם ליריבינו הפוליטיים. אלה גם אלה – הוכיחו כי מוכנים הם לחרף את נפשם למען מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. ירושלים ותל אביב תצטרכנה להיפגש במחלף שער הגיא. אלה ימים גורליים לעתידנו כמדינה וכעם. למדנו בשנה האחרונה כי לעמנו הקטן והמאוים – האחדות איננה מותרות. היא צורך בסיסי – כאויר לנשימה וכמים חיים.
"כל אחת ואחד מאיתנו – אזרחי ישראל, מכל המקומות, הגוונים, הסוגים והדעות - יקבל על עצמו לכתוב אות אחת בפרק הבא שיכתב בדברי הימים של עמנו. פרק שיהיה המרהיב שבפרקים, כזה שייתן השראה לעוד דורות של ישראלים – ילדי ילדינו – שיאמרו: אכן, זו הייתה שעתם היפה ביותר של הישראלים. סרן ניר בנימין נפל בעזה בדמי ימיו. בדרכו האחרונה ביקשה האם הדואבת מיכל מהציבור לחזור אחריה על שלוש המילים המרפאות, המחזקות והמרוממות ביותר שאני מכיר בשפה העברית – ובאלה המילים אסים – "עם ישראל חי!".
כוחות ההצלה, החטופה ששוחררה ולוחמי החזית
מספר שיא של 44 משיאי משאות, הדליקו 11 משאות בקבוצות, כאשר המשואה ה-12 תוקדש ל-132 החטופים שעדיין לא שבו מעזה.
את המשואה הראשונה, זו של כיתות הכוננות, הדליקו ענבל ליברמן והרבש"צים מהעוטף שלחמו בגבורה ובאומץ רב ביישובי העוטף מול אלפי מחהלי חמאס שחדרו לשטח ישראל. בגבורתם הצליו חיים של רבים. השלושה אמרו וקיוו בעת הדלקת המשואה: "הלוואי שלא יצטרכו אותנו יותר".
המשואה השנייה הייתה זו של כוחות הביטחון, שאותה השיא סרן שביט בן משה, שהמשיך להילחם ב-7 באוקטובר גם לאחר שהתבשר על נפילת אחיו אריאל, מפקד מחוז הדרום במשטרת ישראל ניצב אמיר כהן, לוחם השב"כ ע' וקצינת האיסוף במוסד מ', שהופיעו בפנים מכוסות.
את המשואה השלישית, זו של חזית ההסברה, השיאו נייט בוזוליק, אלה קינן ויוסף חדאד, שזעקו בשלוש שפות שונות: "עם ישראל חי".
את המשואה הרביעית הדליקו בכירי התעשיות הביטחוניות, לאחר שהצליחו לבלום באופן מדהים את המתקפה האיראנית המסאיבית. כאשר מערכת חץ ומערכות הגנה נוספות יירטו כמות אדירה של טילים בליסטים וכטמב"מים ששוגרו מאיראן, ואף לא אחת מהן גרמה לנזק. את המשואה השיאו בועז לוי, המהנדס הרשמי של פרויקט החץ, תא"ל במיל' פיני יוגמן, ראש חטיבת מערכות הגנה אווירית ברפאל, ואל"מ במיל' שאול לוי, ממייסדי מערך השליטה והבקרה של מערך החץ.
המשואה החמישית, משואת כוחות ההצלה, הושאה על ידי רס"מ יואל דמרי מפקד צוות בתחנת כיסוי אש, ד"ר תמר שלזינגר מתנדבת במוקד חוסן של איחוד הצלה ונורית אירן כהן, מתנדבת ביחידת הצוללנים של זק"א. השלושה פעלו בגבורה ובאומץ רב, כל אחד בתחומו, בשבעה באוקטובר. הצילו חיים רבים תוך סיכון עצמם.
את המשואה השישית השיאו אנשי הרפואה והשיקום יוסי ערבליך, שהקים את עמותת "למענכם", ענת בן דור, אחות בבית החולים השיקומי בשיבא, גאיה צוברי, החיילת הראשונה שנפצעה קשה בתוך עזה; ד"ר דן שוורצפוקס, סגן מנהל בית החולים סורוקה ומנהל המרכז לרפואה דחופה בבית החולים וד"ר דקלה מצליח מבית החולים ברזילי באשקלון.
את המשואת השביעית, משואת הרוח, השיאו איריס חיים, אימו של יותם שנחטף לעזה ונהרג בשוגג מירי חיילי צה"ל, שפרצה בבכי כשבחלה לדבר על בנה, עזרא יכין בן ה-95, המילואימניק המבוגר ביותר, הזמר עברי לידר, שהופיע בהתנדבות לאחר הטבח בפני מפונים, לוחמים ופצועים, הזמר רביב כנר שהתגייס למילואים עם תחילת המלחמה ונשלח לגבול הצפון והמוזיקאי חיים אוליאל, תושב שדרות שפונה מהעיר ושב אליה לאחרונה.
איריס חיים, אימו של יותם חיים, פרצה בבכי בעת שהדליקה את "משואת הרוח" // קרדיט: המערך לטקסים ולאירועים ממלכתיים
יוסף אלזיאדנה, תושב רהט שהציל את חייהם של 30 משתתפים במסיבת הטבע ברעים; הרב שחר בוצחק,, שחבר בשבת 7 באוקטובר לכיתת הכוננות, רמי דוידיאן שחילץ מאות ניצולים מהנובה והאחים דניאל ונריה שרעבי, חברי "צוות שרעבי" שנלחמו בגבורה במשך שעות אחרי שנכחו באותה המסיבה.
את המשואה התשיעית, זו של נתינה, השיאו מרים כהן, מתנדבת בפרויקט "טעימא" שמגיעה פעמיים בשבוע למוצב יפתח ולמוצב ציפורן ומבשלת ללוחמים, בת שבע דדון, שהקימה במועצת שדות נגב את מיזם "המטבח הקהילתי", הנו בסמה מג'וליס שבצפון, שמבשלת במטבח המסעדה שלה אוכל כשר לחיילים, חן ארבל-מרינברג, ממייסדות פורום נשות המילואימניקים, שיר גולדשטיין, מנהלת מרחב גוש דן בארגון המתנדבים "לב אחד", צילית יעקובסון, מייסדת ויושבת ראש ארגון "בת מלך" המעניקה סיוע פיזי, נפשי ומשפטי לנשים שנמצאות בסכנת חיים.
את המשואה העשירית, משואת התקווה, השיאו רב"ט אורי מגידיש, התצפיתנית שנחטפה ממוצב נחל עוז ושוחררה במבצע הירואי משבי חמאס על ידי כוחות הביטחון, סגן אלוף ליאת נפש, ראש ענף נפגעים במילואים של חיל הגנת הגבולות, וורדה פומרנץ, ראש מערך הנפגעים של צה"ל.
המשואה האחרונה, המשואה ה-11, היא המשואה החסרה שהוקדשה לחטופים שעדיין נמצאים בשבי בעזה. 132 מהם שעדיין לא שבו לבתיהם.
12 אבוקות זיכרון במוקדי האסון
ביצוע מרגש של הזמר עומר אדם יחד עם משפחות הנרצחים והחטופים לשיר "רקמה אנושית" בחניון ברעים שבו בוצע הטבח, שודר לאחר שהודלקו 12 אבוקות זיכרון בכמה מוקדים שונים בדרום הארץ, שהוכו באסון הכבד בשבעה באוקטובר.
קוגם לכן, הודלקו 12 אבוקות זיכרון ב-12 מוקדים שונים שבהם הכה האסון הכבד בשבעה באוקטובר. האבוקות הודלקו היו כפר עזה, חוף זיקים, שדרות, מוצב נחל עוז, מיגונית בעוטף, נתיב העשרה, מגרש המכוניות ליד המושב תקומה, אופקים, מושב מבטחים, היישוב שלומית, קיבוץ ניר עוז ומקום מסיבת הנובה.
השתתף בהכנת הידיעה: אמיר אטינגר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו