עבור מאות משפחות שכולות, ובכללן 11 שנוספו רק בשבוע האחרון, יום הזיכרון שיחל הערב יהיה שונה. מעתה הן חלק ממשפחת השכול. חלקן מתעטפות בצערן, ואחרות דורשות תשובות. רוצות לדעת מה קרה, ובעיקר לאן הולכים, להיכן מובילה ההנהגה. לחלק מהמשפחות יש ילדים נוספים שעומדים להתגייס, והן רוצות להיות בטוחות, כמאמר האמרה שחקוקה בכניסה לבקו"ם, שהן מפקידות את ילדיהן בידי המפקדים הטובים ביותר.
השאלה במקומה, גם בגלל התחושה שמדשדשים גם בשדה הקרב וגם בעסקת החטופים; שאין יד מכוונת; שדברים נעשים ב"שלוף" ובלי חשיבה אסטרטגית, אלא תוך חשיבה טקטית בלבד, שפוגעת באינטרסים שלנו. אנחנו רוצים להציג קשיחות, ושאנחנו לא מקשיבים לאף אחד. נכנסים לרפיח, בניגוד לעמדת האמריקנים. הם מאיימים לא לתת לנו נשק מדויק, אנחנו מפנים עוד אוכלוסייה משכונה ברפיח. פותחים את מעבר ארז לציוד הומניטרי, ובמקביל שולחים את השרה מאי גולן להעלות סרטון שבו היא אומרת שצריך לחזור להתיישב ברצועת עזה.
מתנהגים כאילו אנחנו מלכי העולם, ולא מבינים שכל פעולה טקטית כזאת תיענה בפעולה אסטרטגית. וכזו היא החלטת האו"ם לקבל את הרש"פ כחברה. השגריר שלנו אמנם קרע את הצ'ארטר של הארגון על הבמה, אבל אנחנו יצאנו טמבלים. במשך שנים ישראל הצליחה למנוע זאת, וההתנהלות הנוכחית יצרה אקלים נוח, אנטי־ישראלי, לבצע את המהלך ללא התנגדות אמריקנית משמעותית.
מתנהגים כאילו אנחנו מלכי העולם, ולא מבינים שכל פעולה טקטית כזאת תיענה בפעולה אסטרטגית
גם בעניין החטופים יש תחושה של צעד תימני - צעד קדימה ושניים אחורה. ובכל פעם הייאוש נעשה עוד פחות נוח. אילה מצגר, כלתו של החטוף יורם מצגר, אמרה אתמול כי אנחנו לא רחוקים ממצב שבו יהיו יותר מ־100 "רון־ארדים", ולא נראה איש מהחטופים, חי או מת. במקביל, חמאס מתעתע בנו, ואתמול פרסם אות חיים ראשון מנדב פופלוול מקיבוץ נירים. אמו של נדב, חני פרי, שוחררה באחת מהעסקאות, ואחיו, רועי, נרצח ב־7 באוקטובר. סרטון כזה מטלטל את המשפחות ומחריף את הטראומה.
מהי מנהיגות
האלוף (מיל') אליעזר (צ'ייני) מרום אמר אתמול שחייבים להביא את החטופים הביתה, כי אחרת החברה בישראל תתקשה להתאושש. לדבריו, הדשדוש הרסני. המחיר כבד, והמנהיגות הפוליטית והצבאית צריכה להתחלף במהרה. "מנהיגות היא להסתכל לאנשים בעיניים, להגיד את האמת ולומר - זאת הדרך. יש מספיק אנשים בישראל שיכולים לעשות את זה, ולא המנהיגות הנוכחית", אמר האלוף מרום, והוסיף: "חייבים למנות רמטכ"ל. לא ראש הממשלה ממנה, אלא שר הביטחון. הפעם גלנט, גנץ ואיזנקוט, שמכירים את כל האלופים היטב, צריכים להתכנס לישיבה ולהחליט ביחד מיהו המועמד להחליף את הרצי הלוי, ואז לגשת לרמטכ"ל ולומר לו שהוא מסיים את תפקידו בספטמבר, כי נמסר שבאוגוסט יסתיימו התחקירים של הצבא".
ומחר, בערב יום העצמאות, נשיר בזעקה ובקול גדול את "התקווה". כתזכורת שמגיע לכולנו עתיד טוב יותר, ובתקווה שמישהו מקשיב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו